יום שישי, 28 באפריל 2017

הילולה

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               
במבט האַיִן נכרתת ברית הזוגיות; 

להמשיך את הדור; לדעת אהבה; 
לאשר אושר; לתת אמון מראש עד 
כדי גם אם יופר; להעניק ולהצר;
לִרְחק ולִקְרב;
ללמידת אינטימיות מהי; כל אחד 

ואחת גם עם עצמו ועצמה.

בתוך המוכר והאהוב
והידוע והמפתיע

בתוך נהר החיים שזורם
מנביעותיו ועד לימיו.
---

כל אלה מועצמים אל אדם 
נוכרי ברגע אחד;
בזיק של שניה נכרתת הברית

כהרף ובמבט העין.

ואתם, זוג אוהב, מצאתם חן
בעיניים.
---

בניית משפחה וסלילת דרך 
משותפת במסע משותף
עשויות בהחלט להעניק בטחון.

הביאו עצמכם במלוא ובכל הפנים 
שבכם אל האמון המלא; האמון 
והבטחון המוחלט בחיים;
שהכל חסד;

לראות במסע המשותף משמעות 

אישית שאפשר להתמסר אליה 
ואִתָּה כפי שמתמסרים אל יחד.

שני עמודים יציבים המחמיאים זה 

לזה מתוך בחירה ומבטם נקי מרבב 
- הם מסד; מצע שמאפשר 
צמיחה מתוך סקרנות ושמחה
אל המסע האישי
;
לצד; ומול; וביחד; ובנפרד;
עם הזוגיות; עם המשפחה; עם 

משפחת האדם;
והעולם
.
---
כוח האהבה שנובטת אל יצירת 

חיים הוא הכוח האלוהי, הבורא.
בריאה היא נצחית ואיננה 

נזקקת לאישור הנבראים.
---

לכן השכילו לאהוב את מי שאתם,
לקבל על פני לקחת
 
גם את מי שאתם

 
בנוכחות אהדדית

כמתנה הניתנת מכם לעצמכם
בעתות שמחה ועצב
שהחיים הם החיים
וההילולה משמעותה
להללם.

כי אפשר

בחלון חדר עבודתי הפונה צפון מערבה
חלון גדול ובו רשת מגן משוכני אוויר
כשפתחתיה לרווחה נכנס רוח הדברים
והביא בשורת אביב -
תחיה יא חביבי תחיה
 
כי אפשר.

חן חן לאביב המוכר
ניחוחות ראשית זכרון החיים האלה
שהיו עטופים מוקפים חסד שלם
בטחון מלא
ידיעת האל ותהודת החיים השלמים.
---
המדינה בת ששים ותשע
 
ההנהגה בת שנה וחצי.
---
היעדר חזון לשרת אותו עשוי
להביא שררה של חסרי הבטחון
 
עקום למדי.
---

שבת שלומות גם לשאר הימים

יום שני, 24 באפריל 2017

דּוּדא


זרעי דודא
הזהרה הדודא רעיל.
---

עצמתו מעבר להבנה.
למידתו איטית
ומבקשת לווי ממיטיב/ת לכת.

אינו מתאים לכל אחד.
אין פרמטרים למי מתאים ולמי לא
ולכן מומלץ להימנע.
---
לכותב מערכת יחסים אינטימית ואישית
עם הצמח הזה בכמה רמות:
חישה ותקשורת מרחוק.
עישון וסבילות לרעלי הזרעים.

לעדות הניתנת כאן -
מדובר בישות אינטליגנטית
במורה דרך אישי
ברמת הלמידה והסקרנות האישית
והיכולת להמציא מציאות
בהצטרפות טהורה ומוזהרת
אל כוונת מקור.


בעת כתיבת המילים האלה וקריאתן
הצמח עצמו
משלב שורשיו ומחייך אל בסיס האדמה
עולה אל הפריון האפשרי
להשפיע נוכחות היסוד.
סוד היסוד.
ומי שלא מבין על המדובר כאן טוב אם ירחק מהצמח הזה
שכן רעליו לא יניפו פתיחת סינפסות העניין והסקרנות
לראות חסד והסכמה בעין הבלתי מזוינת.

והמציאות הנגלית לעיניו הפקוחות מכורח שינויים כימיים
עשויה להיות חדה מנשוא
ועיניו
סגולות
ואיניו.

ענוות הדודא אינה מתפשרת
להיות לטובת הפריון
ללא ערך או משמעות מעבר
לצמיחה ויצירה טהורה.


לא לכל אחד.
לא בכל עת.
כפי
ידיעת
האל והחסד.

יום שני, 17 באפריל 2017

שיחת ייעוץ בצ'אט (בעריכה קלה)


היי, התייעצות בבקשה לעניין שמטריד אותי.
אפשר?


השלום והברכה. בשמחה.

הילדה התקבלה לתכנית מעולה בבי"ס אחר, והיא אמורה להתחיל בספטמבר אבל מבחינתה היא לא עוברת. לא רוצה לעזוב את החברות שלה.
אני רוצה לעזור לה לקבל את זה, ולאפשר לה לתת לזה צ'אנס בלי יותר מדי התנגדות... כי כרגע היא לא רוצה לשמוע על זה אז אני מחכה קצת. גם את הסדנא, שהיתה סוג של אודישן, היא עשתה בלי יותר מדי חשק אבל כמו שחשבתי, רוצים אותה שם והתכנית ממש מתאימה לה. מדובר בלימודים דרך אמנות.
שחררי את רצונך לחלוטין. לגמרי.
היא יכולה להיות בוגרת אם לא יהיה עליה שום לחץ או ציפייה.
היא לא מפסידה כלום בכל מקרה ולא מרוויחה כלום בכל מקרה.

עיקר החיים הוא חווייתם.
מה שייתן לה חוויות משמעותיות מבחינתה - זה מה שייבחר.

היא אחראית ובוגרת משנדמה
וכשלא מקבלת יחס כאל אחראית ובוגרת - עולה בתוכה המורדת ועושה דווקא, או לפחות עושה דווקא - בכאילו.
אלו הם חייה. זכרי זאת היטב.
אלו הם חייה ואלו בחירותיה
ואת יכולה רק לרוות נחת -
מכל החלטה.
זה הגיבוי המתבקש.
נוכחות אושרך על היותה באשר היא,
ועל בחירתה המצוינת בך – כאם,
ועל כל השאר.

היי כשאת נדרשת – בלבד.
והיי נוכחת גם כשאינך
האם זה ברור?
כמעט ברור.
כי העניינים הבירוקרטיים כבר נעשו, על ידי ולמרות שלא חובה עליה להצטרף לתכנית הזאת ולעבור לביה"ס השני, לא רציתי שהיא תפספס את ההזדמנות הזאת שניתנה לה.
אז תודיעי לה שאת מושכת ידייך מזה וכל החלטה שהיא תקבל מקובלת עלייך.
על אף אחד לא נגזר לממש אף פוטנציאל שטמון בו כי מישהו אחר חושב כך.

הנקודה היא לא מימוש פוטנציאל.
זו שיטת לימוד אחרת שתתאים לילדים מסוימים, יצירתיים, שיכולים ליהנות ולהיבנות דרך אמנות. כל מקצוע שם נלמד באופן כזה, יצירתי כזה או אחר.

היא יודעת את כל זה.
 
זהו שלא ברור לי שהיא יודעת את כל זה. היא יודעת שהיא לא רוצה לעזוב.
כך היא מתבטאת והחלטתי לעזוב את זה עד הקיץ.


שחררי אותה ממך.
הסבירי לה באופן ענייני ויבש
מה היתרונות שאת רואה.

הרבה יותר חשוב עכשיו החברות והחברים מהלימודים.

זה תמיד חשוב.


החוויות האישיות המצטברות זה עיקר החיים. לא שום דבר אחר.
 
אולי קצת מדאיג אותי שהיא לפעמים מתעסקת בשטויות. משתדלת כמה שיותר במקום רדוד איכשהו. רק לאחרונה זה משתנה.

הלו? את זוכרת את התקופה הזו?
כשהרדוד חייב להיות העיקר.
חילופי מזג האוויר וההורמונים
ומה קורה בדיוק עם הגוף הזה?
שנעשה אחר.
 
כן, זו היתה תמצית החופש הגדול.


אז תני לה את החופש הגדול
והיא תתבגר.

אבל רק בחופש הגדול,
לא ברגיל
-
ברגיל אני קוראת לזה -
להתגלגל עם המציאות. לזרום.
זה מה שעשיתי רוב הזמן.

 
וזה מה שהיא עושה רק במציאות אחרת לגמרי משלך.

לגמרי אחרת. היא חיה בעולם אחר.          

אז איך את יכולה להגדיר תפל ועיקר בעבורה?
 
אני לא יכולה. מצד שני יש לי אחריות.   

האחריות שלך היא לספק לה
את התנאים הטובים ביותר בעבורה -
על פי      ב ח י ר ו ת י ה.
ולא לספק לה את התנאים הטובים ביותר
על פי     ב ח י ר ת ך.

ומי אחראי לתת לה את האפשרויות והמגוון והאיכות שלהן?

מי שאחראי זה -
היא
אלוהים
והמציאות.
את אחראית להיות נוכחת בחייה.
ואם בחירותיה מסכנות אותה –
להלביש עליה בכוח גלגל הצלה!

משתדלת להיות.


את מאה אחוז ואת יכולה רק להיות מי שאת.

תודה על זה.
מיקדת אותי.


ברשותך אני אערוך ואפרסם את השיחה הזו.
ותודה לך באשר הנך. תהי אשר תהי.


ת ו ד ו ת











יום ראשון, 2 באפריל 2017

מאשר


כשהייתי בבקו"ם לפני המון מדים,
שאל אותי אחד,
תגיד, מאיזה מוצא אתה?
מהקוף אמרתי לו.
לא ככה? אני אדם והאדם מוצאו מהקוף.

הוא הסתכל עלי כאילו שאני האידיוט.

---

כאחד שבילה שלוש שנים בפנימיה הצבאית,
שלמד פז"צטות ושאר ניווטים וירי,
באתי אל צה"ל מוכן ופטרו אותי מטירונות.

אבל בבקו"ם עם השאלה הזו התחלתי
להיות מותך ולהיטמע בתוך עמי,
ערבוב בלתי אפשרי של טיפוסים

היה מצחיק. ממש.


---

חודש אחרי הגיוס אימצתי לי את צה"ל לבית –
בית אבי היה גדול עלי ובאתי אל האכסניה הזו
והותכתי אל חלקים אחרים בעם.
שצה"ל היה צבא העם.
כור ההיתוך.
היה חם.

---

והיו הטבחים והנהגים וחסרי ההשכלה והיכולת
להתמודד מול האליטה המשכילה
ומצאתי עצמי כותב בעבורם קבילות וטרוניות
ובקשות 
ומנסה לעזור בשפת אנוש כמה שניתן.

זהכל זה היה שהיות ולא הובא לידיעתי שהנני
 משתייך לגזע העליון, האשכנזי, העשיר,
באתי בכל זאת מסביון.

מנהג היה לומר לכל הבא בשער הבסיס שהיה עובר ליד
גדר הרשת של המדור הסודי שלנו
בוקר טוב.

וכך יצא שאלה הטבחים והנהגים שהיו באים יום יום
והאשכנזי אליטה מניאק -  התחברנו.
אני כתבתי להם מכתבים וניסיתי לעזור,
והם הזמינו אותי לארוחות דשנות
שנדרשו מאוד
שכן מתחת לעץ מסוים היתה אבן.
ושם, מתחת לאבן, 
הונחו בעבורי תשורות חומות -
שוקלודיות שלא אחסר.

וזה, השוקולד הזה בהחלט
העלה התקפות של רעב.

---
אז ככה הותכנו, באחוות הסוטול והפשיעה -
פושעים בפוטנציה ובחלקם כבר היו בקלבוש,
ואשכנזי תמים שלא שמע על עליונותו,
ובאה גאולה לישראל.

---

בקורס אתנו היה אחד חרדי.
וואלה מסכן. שמו לו פלייבוי.
בסוף הקורס כבר לא היה חרדי.
צה"ל השחית את הטירוף הדתי.

---

והיום, צבא העם?
צבא חצי העם?
קשקוש אחד גדול,
 טמטום מתמשך
העצמה מיותרת של כוח שלא נדרש
של ייצור ופיתוח נשק כאג'נדה כלכלית,
לתפארת מוסריות צבא הכיבוש המוסרי
מכל צבאות הכיבוש – הורג באלגנטיות
מרחוק - אין דם על הידיים.
כמו חברות התרופות.

---

אז הם דופקים אותנו ואנחנו מתכופפים
ואומרים עוד, עוד, עוד, כי זה מה שלמדנו
והגבולות כבר מזמן נפרצו
והאידיוט המודרני לא יודע שובע,
אפילו מסבלו.
והסרטן - מה רע לו?

---

והקוף שממנו אני לפחות קורצתי
מבקש להזכיר לאחד האדם
שאין שום שכל ישר
בפגיעה באחר.
ואחד האדם לית ברירה
מאשר.

יום ראשון, 26 במרץ 2017

הקופים שמאמינים שהם נעלים מקופים אחרים

הרב ווינשטיין צודק.

עצם יכולתו להיות "רב" ולקבל מעמד של "מורה" מניחה לו לרב, את הכוח להצביע על תופעה מסוכנת לו ולמאמיניו.
מאלה השולטים ביד רמה באיבר המין של הזכרים שמסכימים ליכוף ראשם בפני הזכר השליט.
וזה, הזכר השליט משימתו היא עוד ועוד. עוד ועוד צאצאים.
ולטובת העוד ועוד צאצאים הוא שולט ביד רמה ולטובת העוד ועוד ועוד
הוא מביע את חששו, הגביר, הרב, שמא נשים יעלו על העניין.
ותפסקנה.
תפסקנה להיות רכוש.
להיות רחם להשכרה לטובת ריבוי של עוד ועוד.
שנשים יחזרו אל טבעם הרחב יותר מפריון ורבייה –
יכולתן להכיל ולהחיל.
ויחלו להחיל את אי-חולי הכדור.
בלמידת הכוח הנקבי המאפשר שגשוג, פשטות, הכלה.

הלו אמא.

---

ובזו העת הכוח הנקבי, זה שיוצא להילחם ולהרוג בשם איזו נאורות שוויונית
בין נשים דמיוניות לגברים דמיוניים, לא מסכים כרגע,
אלא לעלות למדרגת הרב וינשטיין.

כפי שהוא, בניסיונותיו לשמר את תרבות הזכר הבועל אלי בעלותו את הנקבה
– לא מאפשר לן, לרכושו, להשתוות אליו ולקחת להן איזה גבר,
שיהיה רכושן בדיוק כפי שהן רכושו.
כך הן מבקשות שוויון.
גם לן יתאפשר לבעול בעלות ולרכוש רכוש ולהיות שוות ערך לגבר לפחות מהבחינה הכספית.

כלומר, בבסיס העניין יש הסכמה על בעלות, על הערך הכלכלי שלל האדם.
התיקון המתבקש מצד נשות העידן הישן הוא שתהא בעלות הדדית.

כך שהרב וינשטיין ונשות הדור הישן, שמבקשות להיות רב בעצמן,
להילחם ולהתנהג כאחרון הגברים אותם הן מגנות ובהם הן מקנאות,
נמצאים עדיין שם.

---

כל זה לא היה נורא כל כך, הרי מה רע?
יהיו הנשים כגברים והגברים יהיו כנשים וכולם ביחד יהיו בני אדם.

אלא שהקוד הזכרי הגורס עוד ועוד, ומבקש לכבוש עוד ועוד,
ומגדיל את מספר האנוש כל הזמן,
הוא הקובע את הקצב.
את הטמפו.

ובעידן הנוכחי הטמפו מגביר את עצמו עוד ועוד.
וזה סרטן.

---

פשוט -
לעת הריון לידה תקופת ההנקה והבשלות להיות עם המשפחה כולה - הכל אמא.
אז הכל המשפחה.
ולעת הבגרות המינית, הכל הסביבה הקרובה.
ואז רמת העיר והמדינה ולעת בגרות - הכל - העולם כולו.

ובשלבים הראשונים שבהם הכל אמא טוב אם הילד יהיה בחזקת אמו
הנרגשת להיות לו למחסה ולנחמה ולעת מכאוב, כל זה בעבורו.
וכשנובטת אישיותו אט אט ובוקע מביצת ההגנה המורעפת עליו,
טוב לחיק המשפחה באופן בלבדי, ללא תמורות עולם מטורפות
של כל מני אנשים שיודעים טוב ממשפחתו את טובתו לכאורה
אך אין להם כל זכות מוסרית או אישית להיכנס אל הורות הוריו.

ולפיכך הרעיון המוטרף של הזנחת הילד אל מוסדות שבהם
יש מאתם לובשי חלוקים, חלוקי המורה הרופא והשוטר,
מה שקוראים מדים, כל כך לא יעיל ולא לתורם אלא
לתפישת עולם זכרית שסופה סרטן.

שזה הרב וינשטיין ושאר הקופים שמאמינים שהם נעלים מקופים אחרים.

ואינם.








יום ראשון, 19 במרץ 2017

HEARהורים



                                                                                                                                                               
ההסכמה להיפגע מהזולת משיקה להצדקה לפגוע בזולת ושתיהן מצביעות על אבדן השכל הישר.

כאשר הפגיעה באה לידי ביטוי פיזי, המפלט משם עשוי להיות מלווה בתסמינים לא פשוטים של אבדן גבולות.

כאשר זה נוגע לכפייה פיזית על אברי הרבייה והמין - הצלקת עשויה להיות עמוקה ובת השפעה לכל החיים.

כאשר מדובר על כליאה בחומות חשיבה ודיכוי רגשי מתמשך ומוצדק מגילאים מאוד צעירים, כנגד כל אינסטינקט וכנגד כל שכל ישר מתוך הסכמה לפגוע ולהיפגע הסכמה שארוזה בהצדקה כזו או אחרת,
בפועל מתרחשת בריחה המונית של ההורים
מאינטימיות מתוך שזה מצע גידולם
שכך הוא החינוך כאילוף. וכך הוא ההמון.
ואמונות ההמון.
והאילוף כטירוף.

ואלוהים טרף לעוול והאדם נשגב מבינה.

---

השקר הגדול הוא שכל זה לטובת הילד.
זה לא. זה לא לטובת אף אחד.
בעוד הפגיעה הגופנית הפיזית, דווקא דרך המין, ויחסי המינים, תופסת מקום ונפח חדשותיים והיות ובנושא זה מתחולל מצוד מתוקשר היטב, שקרבנות הם תמיד ספור טוב, רב כותרת -
נמצאת הפגיעה ההדורה, הנאורה,
המחנכת ומאלפת את הילד להיות חיל שמסכים להרוג ולהיהרג, להיות אזרח שמשלם מיסים וקונה דירה ואוכל חרא של אוכל ומתורבת היטב לצרוך תפל מעיקר והנביבות היא העיקר.

זה החינוך כאילוף.

בנימוס ובדרך ארץ מעושה, בתירוצי שוויון עקרים מתוכן - ילדים מופקרים ללא כל גיבוי אימהי מגיל צעיר מדי.

ואלוהים משגיח.


---
וטרם יוצא הקצף על הכותב מפי לוחמות השוויון בין גברים ונשים ייאמר בריש גלי שבניגוד למקובל ולהסכמה הכללית על שוויון התפקידים בין הזכר לנקבה בגידול הצאצאים, בין האם לאב, עולה פליאה יתירה על ההסכמה של האם לוותר על תפקידה המרכזי והמכריע בהנחת גיבוי רגשי לילד.
בעודו מתמודד עם תסכולי הצמיחה
למד את גבולותיו
לתת לו גיבוי מלא.

ההסכמה הזו היא הצלחת החינוך כאילוף
להסרת האחריות האישית.
הרעיון שגבר יכול למלא תפקיד של אם
הוא רעיון מעניין מאוד,
גבר אכן עשוי להיות מאולף לבטא
את הצדדים האימהיים שבו, הצדדים הנשיים שבו.
יש כאלה שזה הצד הדומיננטי באופיים.
גבר גם יכול להיות מחונך להיות רוצח מיומן,
לובש מדים ונשק לו כחוק.
או גדול בתורה, בכלל גברים כיד היוצר,
ניתנים לאילוף.

עם זאת, מה טעם לה לאם להתכחש לעצמה
עד כדי כך שתניח לזה לקרות?
כי זה הצד הזכרי הבסיסי אצלה?
ככה הוא בא לידי ביטוי? כי כי זו זכותה?
ומה עם תפקידה כאם? יש תחליף?
עד איזה גיל?
ובניה יהיו מתחשבים?
ויידעו מהי אינטימיות ולא ינהגו אלימות?
ובנותיה תדענה מהי קרבה
עד כדי לסמוך על אדם אחר?


---


השבוע לקחתי טרמפ סטודנטית לתל חי. מקרית שמונה, מנהג הוא להתעניין במה לומדים הטרמפיסטים.
רוב הסטודנטיות לומדות עבודה סוציאלית, חינוך מיוחד, פסיכולוגיה ותזונה.
הסטודנטים בעיקר מקצועות טכניים.
נכנסה לאוטו, מטופחת ומאופרת כנסיכה מהאגדות, יופיה ניכר ותומתה גם. ערביה.


מה את לומדת? הקשיתי.
הנדסאית בניין.


אלוהים התגלגל מצחוק.
כששאלתי למה, אמר לי,
היית צריך לראות את ההבעה על פניך.


---


חלמתי בלילה שאני משאיר את האוטו מונע ובעודו מתמלא בדלק אני נכנס לרכוש איזה דבר, ואז נכנס מישהו ומנסה לגנוב את האוטו... ולא חשוב כל הספור - בסוף הוא לא מצליח.

כשנכנסתי היום לתדלק. באמת. נזכרתי בחלום.
כשיצאתי לרכוש קפה לקחתי הפתח ונעלתי את האוטו.

הגנב? לא הגיע.


אלוהים חייך.