יום שבת, 1 באוגוסט 2015

שלום

ש
ל
ו
ם

שתי אפשרוית לכאורה עומדות
בפני העם היושב בציון - 

האחת - הפרדה, פיזית,
שתי מדינות שונות לשני עמים דומים -
עם גבולות ברורים.


היושבים בשטחים לא להם, ייאלצו לבחור, 
או להמשיך באדמה היקרה ולחיות תחת שלטון פלשתיני,ללא הגנת צה"ל, או לסגת לגבולות מדינת ישראל,
על פי מה שיוסכם ולחיות בשלום עם הפלשתינים
ועם היהודים הישראלים (שזו המלחמה האמיתית כאן).


האפשרות השניה,
שמתהווה וקיימת בעל כורחנו היא מדינה דו לאומית.

הזכות לבחור ולהיבחר ניתנת אוטומטית גם לפלשתינים
 היושבים בשטחים לא לנו,
והשטחים הופכים להיות מדינת ישראל הריבונית.


יש כמובן עוד אפשרויות,
יש הצדקות להמון אפשרויות, ורצח ודם.


אבל זה העיקר.

הקרבנות הנצחיים, 
אלה שכאשר מתוכם יוצא מרצח
והופך לרודן ומקרבן 

הגנתם האינפנטילית
מצביעה על המחיר שהם משלמים

מיד מראים את ההוכחות לכך
שהצד השני לא בסדר, 

בבחינת - הוא התחיל -
שוכחים נתון אחד קטן. המקרבן הוא אנחנו.

ויש לנו את כל ההצדקות שבעולם,
 איננו יודעים קרבה אלא הקרבה.

תינוקות, ילדים, ילדותיים, מסרבים להתבגר.

לאומנות היא חוסר בגרות.

כך, הקרבנות הנצחיים משני הצדדים,
ימשיכו להוציא מתוכם משוגעים,
מפגעים בודדים, יגאל עמירים
וקנאים לדבר אדוני
שבא להם לשחוט אנשים
שמרשים לעצמם לאהוב
- שמא יתגלה לו לשוחט שהוא כזה -
אוהב אדם  - כלומר - אם זה מותר.


כעת יכול אדם לבוא בטרוניות ובטענות צדק.
אבל כאן מדובר בחסד.

והוראת החסד היא פשוטה

לא שלום עכשיו

אלא

חתירה 
לשלום
בכל
מחיר.

זה לא אומר שנסכים לשלם כל מחיר עבור השלום. זה כן אומר שהחתירה, ההתקדמות לעבר, הרצון להגיע אל השלום - לאלה אין מחיר.

כלומר, למשל גם אם עלבוני קשה מנשוא כאשר אני מגלה שאת, אהובת לבי - 
בזה לי או פוחדת ממני - 
עלי לשלם את המחיר
ולהישאר עם ההחלטה שהאמון שלי בך מוחלט.
כפי שכבר הוחלט.

והרינו מתענגים על נוצת החסד שמאפשרת שלום.

שלום אמת.
שלום מוחלט בבחינת שלום שהחלטנו עליו.

ואהבה.

נתחיל בך ובי?
---

אחד האדם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה