תקשורת משחררת

תקשורת משוחררת

התקשורת מאדירה את עצמה, 

להיות כבולה בתוך הגדרותיה ככלי.

כלי זה אם כך מבקש לעתים להשתחרר.

אז, דווקא בהיעדרה, 

היעדר הגדרתה והכלתה באופן מסוים – יהא אשר יהא,

עשוי להעלות  באופן ישיר ומדויק 

את מה שהנפש מסתירה היטב היטב,

מעצמה, 
בין קפלי הזמנים, מבראשית.

שהרי לטובת הימנעות מלגעת בנושא מסוים או ברגש מסוים

קם המערך הרגשי, חובק כל ומתעתע,

מסיט את ההגיון להיות מרכז הבמה, 

לכאורה - לב התודעה.

בעזרת היקשים ומסקנות,

תוך בחירת גירויים תומכים,

לאורך שנים,

מוצאת לה הנפש את הדפוסים המתאימים לה,  

להתעלם או לדלג מעל תחושת היסוד הזו -
 תהא אשר תהא,

זו שמנחה את כל צעדיה.

בניית התפאורה המתאימה,

למידת המילים המדויקות לשיחה

או לאיזה פן של יעילות וענייניות

כולם ניסיונות

להגדיר את התקשורת,

להניח לה דרכים לביטוי,

כך שהשיח יהיה מוגדר.

יש קושי בהגדרת השיח כמטרה.

כאשר לעתים, ולעתים קרובות,

ממילא,

המסר העובר איננו קשור למילים בכלל

אפילו לא לצלילים

המסר כבר שם, והוא עולה לנוכח מבט, או תנועת יד.

נובט מאליו. מבפנים.

תקשורת משוחררת אם כך,

תהיה המקום בו אני יכול להיות גם עצמי

אפשר שהשיח פחות יעיל,

אפשר שהתקשורת נוראה, זוועה,

והיעדרה מורגש אף יותר.

אלא שכאשר התקשורת המשוחררת באה לידי ביטוי

באופן אותנטי, ספונטאני, מה שנקרא לרעך כמוך

לעתים בהיעדרה ולעתים בדפוסיה

קורה,

שגם התקשורת הזו, המשוחררת

היא זו שתפגיש את הנפש – עם לב תודעתה,

להתבוננות מחודשת.

---

תודות.