אתמול, יום השואה, עושה קניות בשוק. מברך את א' רוכל ב"חג שואה שמח!"
"חג שמח?" מזדעק א' "איך חג שמח? אנחנו הרי לא יכולים להבין מה היה שם".
כן, זה נכון אבל היום הזה מצביע לנו על החיים.
על נצחון החיים.
על ההווה המתקיים למרות מה שהיה.
זה היום לצאת בריקודים.
אנחנו חיים בגן עדן. הגיהינום מאחורינו.
"וואלה, יכול להיות שאתה צודק, אבל מה עם הששה מיליון?"
אתה מתכוון עם החמישים מיליון? כלומר לפחות חמישים?
"מה חמישים מיליון? ששה מליון יהודים. לא?"
יהודים ששה מיליון ועוד מיליוני חיילים, ועוד מיליוני אנשים מכל העמים, במלחמה הזו חמישים מיליון ובכלל במאה העשרים מעל מאה מיליון בני אדם.
"וואלה, חשבתי שרק יהודים נרצחו שם".
וכשפניתי לעבר הרוכל ממול שמעתיו ממלמל לעצמו, חמישים מיליון, מאה מליון.
עולם משוגע.
ועלה חיוך מר לנוכח הרעיון להציע ללוטו הגרלה מיוחדת ליום השואה.
ששה מיליון לפרס השני וחמישים מיליון לפרס הראשון. כשדאבל לוטו ייתן מאה מיליון...
---
יהי הווה חיינו ספון בשגשוג, שמחה, שלום ואחווה, כפי שקיים
ויראו את זה גם כל המשיחיים הצודקים להסיטנו אל המוות המוצדק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה