רגע, אז מי זה 'אחד האדם'?
זו דמות וירטואלית שמשתמשת בצפריר, בתולדות חייו, בשפתו ובשאר ענייני פריזמה, על מנת להביא את רוח הדברים, זו הנושבת לעולם ובאופן טבעי אל איזון.
כפי שטבעי הוא.
לא הבנתי, זה לא אתה?
ממש לא. קורה - לא לעתים קרובות אמנם אבל קורה,
שעמדת 'אחד האדם' אינה תואמת לתפישה הפרטית.
ואז? מה נכתב? מה שאתה או מה ש'אחד האדם'?
כאשר ניתנת הבמה ל'אחד האדם' הדברים חתומים או מובאים במסגרת ספציפית, הבלוג הזה למשל, או אותן "כותרות".
רגע, ומי מחליט על מה להגיב?
או על מה לכתוב?
שוב, החתימה מאשרת את "זהות" הכותב לדברים הספציפיים.
לא מובן אבל בסדר. רק שתדע ש'אחד האדם' קיצוני.
כמוך.
קיצוני.
קיצוניות כיום היא שמירה על האדמה,
קיצוניות היום היא להיות מי שאתה.
קיצוניות היום היא לנהוג באופן טבעי.
קיצוניות היא סירוב ללאומנות,
קיצוניות היא ראיית האלימות,
קבלתה והמסתה, אם ניתן על ידי הומור.
קיצוניות כיום היא לאהוב.
לראות את טובת ילדך,
לנהוג כפי צו מצפונך.
לומר לאשה את יופייה,
לאהוב את הילד ללא סבה.
קיצוניות היא לא לאכול טרף.
קיצוניות היא להיות מתוסכל, או לבד.
קיצוניות היא לדבוק בבחירה האפשרית היחידה - חירות.
לא להיפגע גם לא מסתם אידיוט למשל
- זו גם קיצוניות,
שהרי כאשר נציגי המשטר,
הממשל ואבדן השכל הישר
באים אצלך לכלותך בכל מיני מובנים -
ואינך מסכים להיפגע.
אז 'אחד האדם' מערער
באופן שלא יכול להתקבל על דעת
הצודקים והאלימים
על כוחם. בעל כורחם.
וכוחם מהו? וכורחם מהו? האקדח.
לכאורה המוות בידיהם. לכאורה, בעוד
באופן ממשי - החיים בידיך.
לפחות החיים שלך.
---
שכן, תנועת הרדיקלים החופשיים נעה מעצמה,
ואין לה קיצון וקצין ומושל ושוטר,
ואין לה סמל או דגל,
ואין לה המנון, ואיננה למכירה,
אינך יכול לאגד אותה
ואינך יכולה למשול בה.
ואחד האדם שהוא אתה
ואחד האדם שהוא כל "אני" באשר הוא,
משתייך גם, אל הרדיקלים החופשיים,
גם במובן של קיצוניות בסיסית ובריאה,
וגם במובן השורשי.
וכאשר הנך מתבונן בעניין השורשי,
צ'קרת השורש,
הנך מדבר עם האדמה,
החומר המבורך אשר הופחת בו
להיות לרקמה חיה,
כרוח הדברים -
כחי, צומח, הולך, מדבר חושב ומרגיש.
ולכן, הסכמתך להיותך אתה עצמך,
הסכמתך את להיותך את עצמך,
אחד האדם ו/או אחת האדם,
עשויה לפתוח בפני מי שאת היא
- כנפש -
עוד מבט,
שורשי,
קיצוני,
חופשי.
---
חירות היא שכל ישר.
קיצוניות היא להיות מאושר.
---
תודות.
זו דמות וירטואלית שמשתמשת בצפריר, בתולדות חייו, בשפתו ובשאר ענייני פריזמה, על מנת להביא את רוח הדברים, זו הנושבת לעולם ובאופן טבעי אל איזון.
כפי שטבעי הוא.
לא הבנתי, זה לא אתה?
ממש לא. קורה - לא לעתים קרובות אמנם אבל קורה,
שעמדת 'אחד האדם' אינה תואמת לתפישה הפרטית.
ואז? מה נכתב? מה שאתה או מה ש'אחד האדם'?
כאשר ניתנת הבמה ל'אחד האדם' הדברים חתומים או מובאים במסגרת ספציפית, הבלוג הזה למשל, או אותן "כותרות".
רגע, ומי מחליט על מה להגיב?
או על מה לכתוב?
שוב, החתימה מאשרת את "זהות" הכותב לדברים הספציפיים.
לא מובן אבל בסדר. רק שתדע ש'אחד האדם' קיצוני.
כמוך.
קיצוני.
קיצוניות כיום היא שמירה על האדמה,
קיצוניות היום היא להיות מי שאתה.
קיצוניות היום היא לנהוג באופן טבעי.
קיצוניות היא סירוב ללאומנות,
קיצוניות היא ראיית האלימות,
קבלתה והמסתה, אם ניתן על ידי הומור.
קיצוניות כיום היא לאהוב.
לראות את טובת ילדך,
לנהוג כפי צו מצפונך.
לומר לאשה את יופייה,
לאהוב את הילד ללא סבה.
קיצוניות היא לא לאכול טרף.
קיצוניות היא להיות מתוסכל, או לבד.
קיצוניות היא לדבוק בבחירה האפשרית היחידה - חירות.
לא להיפגע גם לא מסתם אידיוט למשל
- זו גם קיצוניות,
שהרי כאשר נציגי המשטר,
הממשל ואבדן השכל הישר
באים אצלך לכלותך בכל מיני מובנים -
ואינך מסכים להיפגע.
אז 'אחד האדם' מערער
באופן שלא יכול להתקבל על דעת
הצודקים והאלימים
על כוחם. בעל כורחם.
וכוחם מהו? וכורחם מהו? האקדח.
לכאורה המוות בידיהם. לכאורה, בעוד
באופן ממשי - החיים בידיך.
לפחות החיים שלך.
---
שכן, תנועת הרדיקלים החופשיים נעה מעצמה,
ואין לה קיצון וקצין ומושל ושוטר,
ואין לה סמל או דגל,
ואין לה המנון, ואיננה למכירה,
אינך יכול לאגד אותה
ואינך יכולה למשול בה.
ואחד האדם שהוא אתה
ואחד האדם שהוא כל "אני" באשר הוא,
משתייך גם, אל הרדיקלים החופשיים,
גם במובן של קיצוניות בסיסית ובריאה,
וגם במובן השורשי.
וכאשר הנך מתבונן בעניין השורשי,
צ'קרת השורש,
הנך מדבר עם האדמה,
החומר המבורך אשר הופחת בו
להיות לרקמה חיה,
כרוח הדברים -
כחי, צומח, הולך, מדבר חושב ומרגיש.
ולכן, הסכמתך להיותך אתה עצמך,
הסכמתך את להיותך את עצמך,
אחד האדם ו/או אחת האדם,
עשויה לפתוח בפני מי שאת היא
- כנפש -
עוד מבט,
שורשי,
קיצוני,
חופשי.
---
חירות היא שכל ישר.
קיצוניות היא להיות מאושר.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה