ידיעת הקיום היא הווה חף מזמן

ובמקום שבו הנפש מתקיימת
ואיננה אלא דמיון שלם
מאגדת את כל היבטיה
פניה כפאות היהלום שבכתר.

ואז אוספת כל דמות ודמות את עצמה
ואת אהוביה ואת אהובותיה אל מעגל החיים המופלאים האלה בהם אגל טל מעניק רווחה
כל כך עצומה ומלאת חסד עד כי
הנפש מתענגת גם על משובת רוח קרירה
על צווארה ניגרים מים חיים.

והכל לכבודה.

---

אמונותיה מתגלות אז ככלי כזב
שחייבת אמונה ובוחרת לעצמה
להאמין ולא להאמין
חרף ידיעותיה.

ומסתירה את ידיעתה העצמית,
הפנימית, המוסרית,
זו שלא רואה כל עניין בפגיעה באשר היא.

וזו ידיעה שלמה.

כפי שתבנית הנפש היא
 
תרגום רוח לחומר חי.

והאמונות,
מתקיימות אל כל אפשרויותיהן,
אין מי שנקי מאמונה.

בעוד הידיעה מוחלטת,
בלתי מתפשרת ומלאת חמלה.
שבתוך הידיעה, בלב האדמה והאדם
ידיעת הקיום היא הווה חף מזמן.