יום שבת, 19 באוגוסט 2017

הבישן למד / למידת מידת הלימוד / הנחת הדעת / קרוא וכתוב

הביישן למד
איני יכול ללמדך דבר. אני יכול להעביר אליך את ידיעתי, את דעתי, אני יכול אפילו להסביר לך בפשטות ובבהירות את כל אשר באמתחתי ועדיין איני יכול ללמדך דבר.

אני יכול בהחלט ללמוד ממך. מבטך מאפשר לי לראות את עצמי בעיניך, אני חש את חמימות לבך ויודע שאדם באשר הוא אדם הוא לעולם אתה. אני יכול לציין בסיפוק רב שגם אני אדם. שכך משתקף מעיניך.

ואתה הביישן, בעל כורחך למד אתה. שמבטך הזוויתי יודע לסרוק את היש והאין מפינת התבודדותך. יהיר בצניעותך, ושומר לעצמך את ידיעותיך.

אתה, הביישן בענוותך בוא והאר את עינינו וספר לנו את לימודך המעמיק, רב השנים, שספון בהתבוננות שקטה, תבונה ובינה, למד אותנו מצוף חוכמתך את לימודך הזה.

אינך יכול ללמדנו דבר. אתה יכול להעביר אלי את ידיעתך, את דעתך, אפילו להסביר בפשטות ובבהירות את כל אשר באמתחתך ועדיין אינך יכול ללמדני דבר.


אבל אני יכול ללמוד ממך המון.

----

למידת מידת הלימוד
כפי שנאמר לביישן, אין אנו יכולים ללמד את הילד דבר. אנו יכולים אך ורק להניח לו את הסביבה האופטימלית בעבורו, על פי תפישת עולמנו. בכל מקרה תנועה זו של לימוד או למידה לעולם עולה מתוך האדם עצמו, ונמצא האדם לומד על פי הניגון הייחודי לו.

כאשר בוחנת הנפש את מידותיה היא  מקבלת ידע על פי מידותיה.
מידותיו של האדם הם ביטוי ייחודו, ומתוך ייחודו, במידותיו, בפשטות ובתואם, לָמֵד האדם את מידותיו - למידותיו. בורר האדם את לימודיו מתוך נסיבות חייו. גם אם מאשר האדם כי הוא יודע משהו בתעודות ובתארים, עדיין ידיעותיו סלקטיביות על פי הפן הייחודי לו.

כך, כאשר אני טוען שלמדתי משהו, הרי שלימוד זה מקיף רק את מה שהעלה בי גירוי, מה שעורר את סקרנותי דיה שנפתח הפתח ללמידה, ומכאן הידע שהפנמתי מצביע על תפישתי הייחודית, על מי שאני הוא.

בכל מקרה החיים והמציאות הם האגם העמוק והרחב ביותר ממנו יכול האדם, כילד וכבוגר, לדלות את מקורות לימודיו. דליי לימודיו מתמלאים וממלאים את חירות תפישתו מתוך נביעתו הטבעית. ומכך, בהסכמה שקטה נוכל אנו עצמנו ללמוד מכך רבות. ולהכיל את חסד מעיין החיים בעת הזו, ברגע זה ממש, על פי לבנו, מאוויינו ושלמות חיינו.

על פני ללמד את הילדים, יש ללמוד מהם. על פני לחנך אותם תוך האדרת הכפייה השרירותית, לחנוך אותם בדרכם, בהענקת הנסיבות הטובות ביותר בעבורם.

כל אדם לומד בדרכו, בקצב שלו, ובכל מקרה ילמד את מה שמעניין אותו בלבד. בבוא הבוגר לדון בסוגיית לימודיו של הצעיר, טוב אם יתחיל הוא עצמו בתנועה של למידה כלפי הצעיר.
התבוננות ולמידת כל ילד, בעין אוהבת, שרואה את החן וההתלהבות, את הסקרנות המהולה בתמימות, בשלוב שכל ישר הבוחן מהן נטיותיו הטבעיות של הילד, ללא כל ציפיות,  עשויים לגלות האם הילד הוא חולמני, נמרץ, נוח לבריות, נוח להתפרצויות, נוטה לפעילות פיזית, נוטה לאומנות, מוזיקה, איזה כלי במוזיקה, סגור בתוך עולמו,  וכן הלאה.. למידת הילד אם כך תאפשר לנו להניח בעבורו את הנסיבות הטובות ביותר.

כל עוד תנועה זו של הילד טבעית וזורמת להשקפתנו, גם אם דעתנו אינה נוחה מאופיו של הילד – שלעולם תצביע על חוסר נחת מעצמנו בדיוק באותה נקודה – כל התערבות מצדנו תהיה מיותרת. נהפוך הוא, גיבוי דרכו של הילד מתבקשת דווקא באותם מקרים מיוחדים של ילדים שאינם מתנהגים כמצופה מהם.

יש להניח להם ללמוד בדרכם ולהימנע ככל הניתן מלכפות עליהם תחומים שאינם שייכים לחייהם בהווה. העמסת דאגות מפני העתיד מתוך אותה תפישה בוגרת הרואה בעיקר את העבר והעתיד איננה רלוונטית לעולמו של הילד.
כאשר הילד, שחייו מתרחשים בהווה מתבקש לרכוש כלים כי מחר יידרש להם, הריהו משתומם שכן כל הכלים להם הוא נדרש – על פי תפישתו - קיימים כבר עכשיו. כאשר מבשיל הילד למתוח את זמן ההווה שלו ומכניס בו עתיד אפשרי ועבר סובייקטיבי, הרי לימוד זה של מתיחת הזמן בהחלט יניב את המחשבה לעשות היום למען המחר. עד אז כל ניסיון לכפות על הילד למידת כלים לא רלוונטיים - שאינם מעניינים אותו - ילמֵד את הילד בעיקר כיצד להוות ולחוות חוסר תכלית, טעם תפל. עניין זה של חוסר תכלית או תפלות אמנם הוא חלק מהחיים אך טוב להמעיט במינונים של אלה.

הנחת הדעת
אמונה גורפת מצביעה על כך שעמדתו של האדם נשענת על דעתו, הדעת שלו מורכבת מדעותיו וידיעתו מושתת על מידע, ובכל המקרים אין הדברים כך. עמדתו של האדם, דעתו, דעותיו וידיעותיו כולן במובן הזה הן עדותו האישית למסכת חייו, וכולן נובטות מאישיותו הייחודית לא כל קשר לידיעותיו. עדות זו מצביעה על ידיעתו הפנימית, הספונה באמונותיו. אז מגייס האדם ידע ספציפי, המוכר לו, על מנת לייצר רצף הגיוני המקיים את העדות הזו האישית, להנחת דעתו.
כאשר ניתנת החירות הזו בידי האדם לברר ולברור לעצמו את הידע הרלוונטי לדעותיו, אמונותיו, סגולותיו האישיות, הגופניות, היצירתיות, הריהו מגיע לאותו מקום של הנחת דעתו בדרכו.

בכל פעם שאנו כופים ידע לא רלוונטי על עצמנו, אנו משלמים מחיר. ידע רלוונטי הוא המאיץ אל לימוד. כאשר ניגש הילד אל מנוע החיפוש באינטרנט ומקבל שפע של מידע בנושא המעניין אותו, יהיה אשר יהיה, יכול הוא לברור ביתר קלות ושמחה את הידע הרלוונטי לו עצמו, לשם לימודו והתפתחותו, לשם העונג שבדבר ולשם שעשוע. עדיין ידע עובר שם, מתרחש שם לימוד ספונטני, עשיר ובלתי נלאה.

דווקא בתקופתנו כשכבר אין צורך למלא את המקרר בכמויות של מזון, שכן מעבר לפינה המזון נגיש, טרי ומיידי, ראוי לבחון את ההיבט הזה שאין צורך למלא את ראשו של הילד בידע ספציפי. שכן המידע זמין ומהיר, ופתוח לחקירה ולימוד העולים באופן טבעי מתוך חיוניות הצמיחה.

קרוא וכתוב
אותם כלים רלוונטיים לחיים, למשל קריאה וכתיבה נלמדים באופן ספונטני, בדיוק כפי שרוכש הילד את שפתו, לומד להתבטא במילים ולהבין את זולתו דרך הקשר הזה של דיבור, או כפי שלמד לינוק, להתהפך, לזחול, לעמוד, ללכת ולרוץ. שכן, קריאה וכתיבה הם כלים פשוטים לרכישה בסביבה האנושית. כאשר ההורים משתמשים בכלים אלה, וכל הסביבה משתמשת בכלים אלה, ויש שם דברים מעניינים באמת, יהיה זה מפליא שילד הגדל על פי דרכו - יוותר על כלים אלה. במילים אחרות: אין כל ספק שכלים אלה של קריאה וכתיבה חיוניים בעולם הזה ולכן אין כל חשש שהילד יתעלם מאלה.

כל ילד לומד בדרכו ובזמנו. גם אם למד הילד במסגרת של בית הספר לקרוא ולכתוב בגיל שבע, במקרים רבים לימוד זה, הכפוי, לא מניב את השימוש הספונטני בכלים אלה, ולעתים אף דוחה את השימוש בכלי הזה של קריאה וכתיבה. אז, ילד שיודע קרוא וכתוב אינו קורא או כותב אלא אם כן אלה נכפים עליו. בתנאים אלה אין זה מפליא שרבים מוותרים על ההנאה שבקריאה ובכתיבה. שאם נניח את היד על הלב, נוכל לראות כיצד רבים מאתנו הבוגרים לא קוראים להנאתם ולא כותבים להנאתם.
יש ילדים רבים שמעדיפים לדחות את רכישת הקריאה והכתיבה עד לגילאי שמונה או תשע או אף יותר. כל ילד והקצב שלו ובדרך שלו. יש שיעדיפו ללמוד בעיקר דרך הכתיבה ורק אחר כך יגלו את הקריאה, ויש שהפוך. יש שיעדיפו לעבוד עם חוברת עבודה ויש שיעדיפו לקרוא שלטי חוצות. כך או כך, מתוך עניין פנימי עולה למידת הילד את מידותיו, ואת הכלים והאמצעים הטובים ביותר בעבורו להתפתחותו. כלים אלה עולים מתוך המציאות, מתוך החיים עצמם. היכולת שלנו ההורים להניח לו לברר את דרכו, היא אותה יכולת שלנו לברר את דרכנו - האישית, הזוגית, המשפחתית.

לימוד אינסופי מתקיים מרגע לידתנו ועד לנשמת אפינו האחרונה. לימוד זה מתרחש בכל מקרה גם אם לא משכילה העין המתבוננת להבחין שם בלימוד. אותו תלמיד שנתפש כאילו אינו לומד חומר מסוים, בהחלט לומד את כוח השררה ואת כוח המרד. אותו ילד שמוכיח כי למד את הנדרש, חרף חוסר העניין שלו, למד בעיקר את כוח הריסון, או במובנים רבים את כוח הריצוי.

כך לגבי קריאה וכתיבה וכך לגבי כל שפה שהיא. גם מתמטיקה וגם מוזיקה הן שפות. הידע המתבקש בעבור האדם נמצא מתקבל על ידו בהתאם לדעתו שלו. טוב להנכיח את הנסיבות הטובות ביותר בעבור הילד על מנת שיוכל לרכוש דעת בדעה צלולה, ולקנות ידע רלוונטי לחייו, יהיו אשר יהיו.

עיקר הלימוד של הילד עולה מתוך משחק. משחק חופשי, ספונטני, העולה מתוך שמחה, מאפשר לילדים למצוא את מקומם הטבעי בתוך הקבוצה ברמה הרגשית-נפשית, וללמוד דרך קבלת ידע אחד מהשני. ידע עובר בכל מקרה, לימודים מתרחשים מאליהם כאשר הילד שוחק את משחקיו.
לעתים קרובות, מתוקף היותם קטנים, ככל הגורים, נטיית הילדים לרוץ על פני ללכת, לצעוק או לצרוח על פני לדבר בשקט, מבקשת את הנסיבות המתאימות למשחקיהם.

אם כך, אפשרויות הילד לשחק, הן במשחקי פעולה והן במשחקי חשיבה או מחשב, הם הבסיס ללמידתו. הנחת אפשרויות מגוונות לפתח בחירותיו של הילד לשחק, היא המפתח המתאים ביותר לשערים אלה של למידה. למידה מתמשכת זו מייצרת את אותו לימוד לאין שעור.

יום שישי, 18 באוגוסט 2017

שישי 18.8.17



אילו עוד היתה איזו אשליה למצביעי הליכוד שזו מפלגה ממלכתית, שהיא גם דוד ביטן ורגב ועוד מיני בריונות וטיפשות.
הרי שכאשר יו"ר הליכוד מצביע על כך שאין מקום לדמוקרטיה, הוא בעצם אומר שהליכוד היא מפלגה שיש בה רק סוגי בריונות.
סגירת השערים ממתפקדים חדשים; הרמת גדרות נגד כל השפעה חיצונית בתירוץ של חיזוק הבית הם שיחריבו אותו.
חורבן הבית קרוב. שנאת חינם כבר יש.

---

אלפי אנשים מתים בבתי חולים במסגרת מהוגנת של הרעלה ממוסדת, טעויות, חשיפה לגורמי מחלה כשהאדם חלש מאוד מכל בחינה וכן הלאה....
זה לא מעורר בהלה כי זה לא דרמטי. מוות שקט. רצח חוקי. רשלנות במיטבה – תפישה של "אנחנו יודעים" וכן הלאה...
זה בחסות דת הרפואה התרופתית, ולשם כך מתים אלפים בישראל ומיליונים בעולם.
האנושות מקריבה את החולים על מזבח דת המדע והרפואה התרופתית. עסק לא רע, סמים מסוכנים.

אידיוט קיצוני שמצא מסגרת דתית הצטרף לעוד כמה כמוהו והרג 13 איש בברצלונה.
חובבי הדם והמוות חוגגים. זה השטן. המחבלים. האסלאם.
תקשורת מבוהלת מבהילה.
טרור להמונים.

---

אינפנטיל בשם נפתלי התגלגל במסדרונות הטירוף להיות במקום שבו הוא יכול לעודד השפעה מתמשכת על ילדים שיאמינו שאם לא ישמרו שבת אלוהים יכעס.
הורים זועמים יוצאים כנגד ההדתה והחוצפה שיש למדינה להשפיע על ילדיהם.

כבר בגני הילדים מבקרים כל מיני חיילים גיבורים ומדברים עם הילדים על צה"ל וכמה אנחנו חזקים, אחר כך גם במסגרת היסודי והתיכון.
לכך ההורים מסכימים, כי למות בשביל אדמה ומנהיג זה ראוי.
זו השפעה ראויה.

ההחלנה שמבקשים ההורים איננה באמת חירות מהשפעות שיש בן הצדקה לפגיעה באחר. אלא כפופה לאמונות ופולחני הגיון כחזות הכל, או סבה אחת ותוצאה אחת כאפשרות בלבדית. כלומר הורים בעד הדתה, אבל שתהא הזו הדת שלהם.

---

אמרה לי – הוא לא מבין שהכל בפנים.
ראיתי ופניה יפות.

---

תודות


יום שבת, 12 באוגוסט 2017

תקווה היא צד שני של געגוע

אני תוהה לעצמי- זה משהו שתפור עלי ורציתי לעשות מזמן- למה אני כל כך "נטולת חשק" לעשות את זה? מפחדת? זה לא ה דבר? אם לא אז מה כן?
זה לא ספציפית לזה, זה משהו שחוזר אצלי.
אבדן הכמיהה. ויתור על האין. האפשרות לטוב. מצמיתה. לא יהיו דרמות. הנפש לא תכיר את עצמה כשטוב לה. לא "יהיה טוב" אלא - עכשיו טוב.
תקווה היא צד שני של געגוע, היעדר תקווה היא גם במובנים רבים ויתור על הגעגוע, הייאוש המוכר והחביב עשוי לחמוק מהחיים – כשטוב.

זה לא נחווה אצלי כפחד מטוב. לא. אולי פחד שלא יהיה טוב.

את לא יכולה לחוות את זה כפחד מטוב. את מאמינה בכל לבך שאת באמת רוצה שהכל יהיה טוב אבל הנפש נבהלת. זה לא משהו שאת יכולה לשלוט בו אלא רק לראותו.
לזהות אותו.
חפשי את הפחד מהטוב. הוא קיים. העלי אותו אל מרכז הבמה ותני לו מקום.
הכירי בו.
ראי איך המשמעות של הטוב מדברת על שינוי עמוק באישיות שלך.
וזה למשל יכול להתבטא בשינוי חד וברור. או בהתבוננויות זעירות שמצביעות על מגמה.
לפני ארבעה חודשים לא היית מאמינה שאת יכולה להיות כל כך מאוזנת. את יכולה החיום לראות את האיזון הזה.
החמקמק.
העלאת היכולת להיות ולהתבונן מבלי להיסחף. אפילו היכולת האישית לקבל מעצמך דברים. ראי את אלה וברכי את עצמך.

נכון האיזון הזה הוא גם גלי אצלי. היו לי תקופות מאוזנות פחות או יותר ואז נפילות.

והוא מתייצב. את יותר יודעת איך להתייצב. ואיך לקום. בריאות זה בדיוק זה. היכולת ליפול ולקום.

אני קצת חוששת לחשוב ככה, כי כשמגיעות הנפילות נדמה לי שאצליח להתאושש מהן מהר יותר מכפי שבאמת אני מצליחה, ואז נוצר תסכול.

תסכול בכל מקרה שם. גם הוא צריך יחס.
התסכול הוא הנפילה עצמה.
התבונני היטב – מספיקה מחשבה לנפילה. המחשבה מזינה את הגוף. את הרגש.
שזה בדיוק תסכול. ולתסכול יש צפורניים והוא אוחז את עצמו ונאחז בעצמו. מסרב להרפות.
כאשר הנפש מיומנת. לאחר זמן מה שבו קבלה את תחושת הקיום המוחלטת באמצעות תסכול שהרי תסכול הוא יופי של תחושת קיום, אט אט היא משחררת אותו ומסכימה להתאזן.

עד מחשבת החדלון הבאה שמעלה תסכול וכן הלאה – הכל מתוםך הצורך של הנפש לחוש את קיומה.

הנפש מבשילה עת בגרותה לזהות את קיומה גם בטוב. באחדות. ללא נבדלותה המפוארת ותרומתה הגדולה לקיום העולמי, זה שמאשר לה את ערכה ואת המשמעות בחייה. אז, הטוב מקבל משמעות אחרת לגמרי.
הטוב והטוב מאוד והמצוין אז הם הסקאלה.
זה לא שאין תסכולים או עצב.
זה שהכל בחסד גמור.

ההסכמה הזו קיימת אצלי כבר בהרבה מובנים. לפחות בהבנה. וכן. היא גם לעתים מקור לתסכול בעצמה.

בהבנה. כן. בראש כן. בנפש עדיין לא מופנמת לגמרי. זה עבודת חיים להסכים שכן יש בעיה אחת קטנה עם כל המבנה הנפשי. הילד הקטן. הוא לא מסכים. עד שכן

כן


יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

שישי 11.08.17



"הראה לכם" אמר לי אילן, ידידי מהשוק.

"לא לכם. לנו – לכולנו הוא הראה – חזק הראה לנו. איזה כוכב. איזה נאום, רהוט, ממלכתי. אין ספק הראה לנו."

"בבחירות הבאות ארבעים מנדטים" מוסיף אילן.

- שיהיו שבעים מנדטים; יאיר הבן יהיה שר האוצר. שררה יכולה להיות שררת הבטחון, ביטן שר לבטחון פנים, בל נשכח את שאר חברי הנבחרת – רגב שיכולה להיות שרת האשפה, ארדן יהיה שר הבריאות וכן הלאה, מינויים מעולים שישאירו את המטורף למעלה.
ואז ידידי הטוב. אנחנו נראה. כולנו נראה
כשהבנים שלנו ימותו סתם בשביל גחמותיו. אז אנחנו נראה. כשהמשטרה תהיה עוד יותר חלשה. אנחנו נראה. בוודאות אנחנו נראה.

מה אתה מבין? אמר.
כלום.

---

מופע האימים של הבן ימין הצביע על חולשה, בהלה, היטיב להגדיר זאת חה"כ גליק
(שהוא אוצר בפני עצמו) –
הבן ימין היה צריך חיבוק.

והיא, השררה, היתה צריכה שהנתינים ישתחוו. חבל שלא עלתה לבמה אתו. הקהל היה יוצא מגדרו, אורגזמה המונית של המון מבוהל.

איאן אנדרסון, החלילן מג'טרו טול אמר פעם שאם הוא מתלהב מהמוזיקה והנגנים שאתו מצטרפים להתלהבות – הוא יודע שהקהל יתלהב.

אותו דבר הבן ימין. אלא שבמקרה זה הוא לא מתלהב, הוא מבוהל, ולא מהמוסיקה, אלא מעצמו. וכל חבריו ומשפחתו מבוהלים כשהוא מבוהל, כי בהלה מידבקת, והנה עשו לו "חיבוק" ומרוב התלהבות הצליח להלהיב את הקהל לבהלתו.

---

מלחכי הדעת מה שנקרא פובליציסטים מטעם טוענים שהנסיון של הפגנת אזרחים להשפיע על מנדבליט הוא לא ראוי. קשקוש. ראוי גם ראוי. זו קריאה לקיים את שלטון החוק.
עצם הצורך להפגין בעד שלטון החוק מצביע על תסכול.
יש לו בסיס. בהחלט.

אותם מלחכי הדעת מגייסים את ההתנהגות החוקית והאזרחית הזו - מטילים בה רפש כלא ראויה ומגייסים אותה על מנת להצדיק את ראש הממשלה בהתנהגותו הלא ראויה מראש.

העקרון שאם בגדת בי אני אבגוד בך. אינו מצביע אלא על כך ש- בגידה מותרת.
כך כאן, אם ה"שמאל" נוהג לא כראוי – זה האישור לימין לנהוג לא כראוי (כאילו שמישהו צריך אישור).

---
 גדעון סער רוצה לחזור. יש לו קופה של שרצים. היא תיפתח מיד.
(ואפשר ששוגה בדמיונות - שסגר אותה הרמטית)

---

לכיוגש כתב אישום. הוא יתפטר.
מי למען השם יחליף אותו שם בצמרת הבערות?
זה הלחץ האמתי שם במפלגה – אין תחליף לבן ימין – בלעדיו היא לא שווה כלום.

---

מה שצריך להטריד את מחליף הבן ימין הוא עבודה קשה להחזרת שפיות לכל אותם מקומות שטירופו וטירוף השררה והבנים עשו שם כבתוך שלהם.

---

שבת שלום
ותודות

יום שישי, 4 באוגוסט 2017

שישי 03.08.17

[איום פיטורי הענק בחיפה כימיקלים: "כולנו הולכים לאבדון, עובדים מאיימים להתאבד"] מאבק לגיטמי על פיצוי. יש לתת להם פיצויים נכבדים, מהמדינה,
לתת אמצעי שיקום וכל המילים היפות ולסגור את הדרעק הזה אחת ולתמיד.
כך יאה גם למפעלי ים המלח ולכל הפיתוחים של לובשי החלוקים הלבנים
שעניינם הוא שוד האדמה למטרות רווח.

לא מודע העובד הזוטר שמשכורתו ממומנת על ידי רצח האדמה, הרג הארץ, השחתת הפריון הפרי והחיים.
אין לו מושג איזה עוול נעשה ואיזו איוולת פרנסה אותו.
---
אחר כך יש לסגור את התעשייה הצבאית. חד וחלק.
להשאיר רק את מה שצבאו המהולל זקוק לו.

כולנו כישראלים שותפים לרצח עם, לרצח סתם, לטמטום ולייאוש של חסרי האונים שתחת שליטתנו. --- [טבע חולה, לא גוססת

פרופ' יצחק פטרבורג, המנכ"ל הזמני של החברה, מונה כמה סיבות למשבר הנוכחי • למשל, שחיקת המחירים של התרופות הגנריות]

טבע יותר טוב שתמות,

יחד עם חיפה כימיקלים ויחד עם מפעלי ים המלח.

NO CURE FOR THIS NATURE

--- לאלאור עזריה יש מספיק מודלים לחיקוי. הולך לכלא בראש מורם. --- דבקות - אתמול בדרך חזרה מהמרכז, החל מצומת עמיעד ועד צומת הגמא, באצבע הגליל העליון, עמדו נשים והפגינו בעד הסכם מדיני. לבושות בפשטות, לא באופן אחיד. מנופפות ומחייכות. היה חם והן עומדות ומחזיקות קרטונים. נשים דורשות שלום. כשהגעתי לקרית שמונה המרומזרת, בצומת המרכז, ברסקו, מכל כוון עמד איזה לובש שחורים ניגש לחלונות והציע איזה ספרון ודבר השם. היה חם והם ממלמלים את מלמוליהם. --- תודות

יום שישי, 28 ביולי 2017

28.07.17 יום שישי



הפלשתיני לא נפגע. הוא חוסל אבל הוא לא בספירה.
ככה מייצרים ניכור, זו הסתה. לשמה.
אחר כך מייללים הילדותיים מימין שאצל הפלשתינים יש הסתה.
כאן, במחוזות הנאורות החשוכה של היהודים הילדותיים
זה חמור מכך, זה לא רק שהפלשתיני לא נספר.
כל מי ש"לא במחנה" - לא נספר.
כל מי שלא עונד ציצית ומזיין כהלכה - לא נספר.
הנה, עוד רגע ואחשב לבוגד.
ואם יהרגו אותי.
לא יהיו נפגעים.
כי בוגדים לא נספרים.


---


ולמרות הכל חסד.
תפקידם של המטומטמים לגמרי
הוא להיות כמראה אל אנשי השכל הישר,
המשרתים את תפיסת החירות המאשרת לא לפגוע ולא להיפגע,
ולהראות לאלה פנים פגועות מראש שאינן יכולות עדיין
לקבל את החסד בו יש את הטוב והטוב יותר והמצוין. כפשוטו.
כתמרור מידע. כמגדלור שחוכמתו לא נדרשת אלא רק עמידותו.
תפקודו הפשוט הוא להאיר. כך המטומטמים לגמרי.
באים להאיר.

---


מי שלא מסוגל להתבונן במבט כולל אלא חייב להיצמד למקרה הפרטי,
עשוי להתקשות לחוות את הווית החיים בהווה.
שההווה מכיל הכל.
גם את הפרטי, גם את השמיים התכולים כאן ואת המעוננים שם.
ואז, בהתייחסות להווה ולכל היש בהווה
זווית המבט נעה, חיה,
מסתקרנת ולמדה מעצמה.

וזה מעיין הנעורים.

---


במו ידינו אנו מעכירים את מעיין הנעורים, מזהמים אותו, סותמים את היכולת להכיל ולשחרר.
דופקים עם פטישי אוויר על כופתיות הסקרנות.
אחר כך האמהות הילדותיות שלנו יציינו שזה מוצדק.

להן עשו אותו דבר.


---


הכל אמא.
וכשמתבוניים באמא של המדינה,
שהיא קיסרית השררה
שמאמינה בכל לב שהיא היא שרה אמנו
ושניתן לה לגרש את הגר
ולהתעלל בישמעאל
שוב.


אפשר להבין שעם ישראל התבלבל. קשות.




---


שבת שלום
ותודות



יום שני, 24 ביולי 2017

מסע דודא 24.7.17

 
דבר הדודא:
במובן הזה של הבשלת הנפש להסכמה - מתוך תרגול, מתוך הבנה, מתוך כניעה, מתוך תקווה או ייאוש, מתוך המסע האישי אל איזון, מתוך התחנות שבדרך, מתוך המכות, מתוך החסד, מתוך חוסר האונים וידיעת היותו של המוות הפוסק האחרון או מתוך כל היקש אחר על פי האישיות האישית -
נמצאת אז הילת השלווה, שוויון הנפש, עדנת הקיום, הודיה חרישית כמבט,
מאפשרת למציאות את השפע המנותב אל ישימון ההארה הזה, המזין את החלק המואר על מנת להטיל צלליו ולקיים מחשכים גם. טוב לזכור שמעמקים לעולם חשוכים. ידיעת האור מאפשרת למעמקים את זהר אפלתם.

הבשורה אינה נשאגת מגרון הכרוז, גם אם וכאשר קולו הערב עשוי להפנט את קהל הצמאים למים חיים להשיב את נפשם.
אין בשורה. אין תורה מה להביא אל העולם ובכך למלא את מעיינות החשיבות העצמית, זה מיותר, חסר טעם.
טעם החיים והטעם לחיים מונע ברגיל מהאושר להיות נוכח. מידיעת הקיום. מחישת הקיום. באופן מובן מאליו.
כלאחר יד. זה מישור האיזון אנרגטי.
ברוך הבא. ברוכה הבאה.

ובאה הברכה הזו אל כל מי שנמצא מסכים אל הטוב והטוב יותר והמצוין, ומרשה לעצמו לחיות את החיים עד תומם, בהווה, שמסכים אל ידיעותיו ומוותר על דעותיו ומסכים לחיות בשלום עם הטוב והטוב יותר והמצוין, מתוך מבט סקרני, מתוך שעשוע ושמחה ובידיעה מלאה של קיום, הוויית ההווה.

עשוי אדם לגלות שכאשר מעיינותיו מתמלאים, ואגמיו מלאים, והזרימה חזקה, עליו להתגייס עשרות מונים אל טהרתו ולהביא לשם את כוונתו הנקייה מרבב על מנת שייצאו כל הנפשות באשר הן נשכרות מאנרגיית החיים המציפה את העולם גם כך.

ראה לך
שלוותך, יציבותך, זרימתך - הם האור שהנך מתבקש לייצג, וטוב לזכור שסערות הרוח טוב אם יוארקו מיד, מצדך. שמא.

ראה כי נאמרים הדברים אישית לך ובאמצעותך נאמרים הדברים אישית לכל קורא וקוראת אל הזמן הזה.
ומי אשר זה "זהר – אור" בעבורו, ימצא את התקיימותם בחייו – כמובן מאליו.

יום שבת, 27 במאי 2017

תקשור - חג שבועות



מה אם כך יהיה המסר לחג השבועות?

שבועת חג השבועות - נעשה ונשמע - נמצאת בבסיס החיים באשר הם.
שלא יכול החי שלא לחיות ולכן 'עושה' דבר החיים בעצם
כך שחי; בעצם חייו.
בעצם הסכמתו אל מכלול המכלוא החומרי שקיבל
בבחינת גוף מסויים שייטיב לו על מנת לדמיין לעצמו
אישיות נאה בעבורו.
ואלה גם מתוך ששומע.
כלומר חי: רואה, שומע; נוגע; טועם ומריח.
חי וחש. עושה ושומע.

ומה שומע בתוך שבועתו? משתנה על פי השבועות החולפים, הירחים והשנים מתורגמים דרך חושיו בהיותו חי.
וכאשר אינו 'חי' בבחינת מתנכר לחייו הוא,
ונמצא מעלה את הסכסוך הפנימי עם נפשו
אל מדרגת ריב בלתי פוסק, עם סביבתו,
כועס על מציאות חייו ומתעמר באלוהיו
נמצא אז בתוך ייסורין אלה שבאים
בעקבות הפרת שבועת החי – לחיות.

מה זמירות מעוניינת הנפש להקשיב להן?
האם תסכים להיות הווה את שאיפותיה להרבות חייה ובנשימותיה לנשוף את רוח הדברים?

שנמצא חג השבועות המתייחס לספירת העומר במובן של מזון המתגדל ומשתבח לטובת התרבות הזו של האנוש.

עם זאת פולחניו של זה כפי כל פולחני העצמת האל והארץ
אל מעבר לערכו של אחד האדם, אינם אלא עבודת זרה
במובן של אמונה בכוח חיצון שמצדיק את הפגיעה באחר
וההיפגעות הימנו.

וכאשר אדם עובד עבודה זרה עשויים להתגלע לו כל מיני מריעין בישין בגופו; שנמצא מזייף את ה'נעשה' בבחינת אינו 'חי' ועתים אף מפריע לעצמו וביודעין לחיות חיים מלאים.

ואז, לכשנמצא חוטא ומזייף את הנעשה, נמצא הנשמע שלו צורם במיוחד, חושיו מיטמטמים לקהותם ומשם
שכלו מתעקם לפגיעה כאפשרות ביחסים
עם האחר, הזר, החלש
ובאחר המיוחד עד מאוד
שנמצא בתוכו.

ומכך שחג מתן תורה אינו חג מתן מצוות וחוקים אלא
ציון קבלת ההסכמה הפשוטה לדרך השכל הישר
שכל כולה מתחילה ונגמרת בהימנעות
עד כמה שניתן מפגיעה.

ומכאן הילולי ההלל את החיים
באשר הם
הם שמנפיקים
את הולם הלבב
בהתכנסות ישר-אל.

יום שישי, 28 באפריל 2017

הילולה

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               
במבט האַיִן נכרתת ברית הזוגיות; 

להמשיך את הדור; לדעת אהבה; 
לאשר אושר; לתת אמון מראש עד 
כדי גם אם יופר; להעניק ולהצר;
לִרְחק ולִקְרב;
ללמידת אינטימיות מהי; כל אחד 

ואחת גם עם עצמו ועצמה.

בתוך המוכר והאהוב
והידוע והמפתיע

בתוך נהר החיים שזורם
מנביעותיו ועד לימיו.
---

כל אלה מועצמים אל אדם 
נוכרי ברגע אחד;
בזיק של שניה נכרתת הברית

כהרף ובמבט העין.

ואתם, זוג אוהב, מצאתם חן
בעיניים.
---

בניית משפחה וסלילת דרך 
משותפת במסע משותף
עשויות בהחלט להעניק בטחון.

הביאו עצמכם במלוא ובכל הפנים 
שבכם אל האמון המלא; האמון 
והבטחון המוחלט בחיים;
שהכל חסד;

לראות במסע המשותף משמעות 

אישית שאפשר להתמסר אליה 
ואִתָּה כפי שמתמסרים אל יחד.

שני עמודים יציבים המחמיאים זה 

לזה מתוך בחירה ומבטם נקי מרבב 
- הם מסד; מצע שמאפשר 
צמיחה מתוך סקרנות ושמחה
אל המסע האישי
;
לצד; ומול; וביחד; ובנפרד;
עם הזוגיות; עם המשפחה; עם 

משפחת האדם;
והעולם
.
---
כוח האהבה שנובטת אל יצירת 

חיים הוא הכוח האלוהי, הבורא.
בריאה היא נצחית ואיננה 

נזקקת לאישור הנבראים.
---

לכן השכילו לאהוב את מי שאתם,
לקבל על פני לקחת
 
גם את מי שאתם

 
בנוכחות אהדדית

כמתנה הניתנת מכם לעצמכם
בעתות שמחה ועצב
שהחיים הם החיים
וההילולה משמעותה
להללם.

כי אפשר

בחלון חדר עבודתי הפונה צפון מערבה
חלון גדול ובו רשת מגן משוכני אוויר
כשפתחתיה לרווחה נכנס רוח הדברים
והביא בשורת אביב -
תחיה יא חביבי תחיה
 
כי אפשר.

חן חן לאביב המוכר
ניחוחות ראשית זכרון החיים האלה
שהיו עטופים מוקפים חסד שלם
בטחון מלא
ידיעת האל ותהודת החיים השלמים.
---
המדינה בת ששים ותשע
 
ההנהגה בת שנה וחצי.
---
היעדר חזון לשרת אותו עשוי
להביא שררה של חסרי הבטחון
 
עקום למדי.
---

שבת שלומות גם לשאר הימים

יום שני, 24 באפריל 2017

דּוּדא


זרעי דודא
הזהרה הדודא רעיל.
---

עצמתו מעבר להבנה.
למידתו איטית
ומבקשת לווי ממיטיב/ת לכת.

אינו מתאים לכל אחד.
אין פרמטרים למי מתאים ולמי לא
ולכן מומלץ להימנע.
---
לכותב מערכת יחסים אינטימית ואישית
עם הצמח הזה בכמה רמות:
חישה ותקשורת מרחוק.
עישון וסבילות לרעלי הזרעים.

לעדות הניתנת כאן -
מדובר בישות אינטליגנטית
במורה דרך אישי
ברמת הלמידה והסקרנות האישית
והיכולת להמציא מציאות
בהצטרפות טהורה ומוזהרת
אל כוונת מקור.


בעת כתיבת המילים האלה וקריאתן
הצמח עצמו
משלב שורשיו ומחייך אל בסיס האדמה
עולה אל הפריון האפשרי
להשפיע נוכחות היסוד.
סוד היסוד.
ומי שלא מבין על המדובר כאן טוב אם ירחק מהצמח הזה
שכן רעליו לא יניפו פתיחת סינפסות העניין והסקרנות
לראות חסד והסכמה בעין הבלתי מזוינת.

והמציאות הנגלית לעיניו הפקוחות מכורח שינויים כימיים
עשויה להיות חדה מנשוא
ועיניו
סגולות
ואיניו.

ענוות הדודא אינה מתפשרת
להיות לטובת הפריון
ללא ערך או משמעות מעבר
לצמיחה ויצירה טהורה.


לא לכל אחד.
לא בכל עת.
כפי
ידיעת
האל והחסד.

יום שני, 17 באפריל 2017

שיחת ייעוץ בצ'אט (בעריכה קלה)


היי, התייעצות בבקשה לעניין שמטריד אותי.
אפשר?


השלום והברכה. בשמחה.

הילדה התקבלה לתכנית מעולה בבי"ס אחר, והיא אמורה להתחיל בספטמבר אבל מבחינתה היא לא עוברת. לא רוצה לעזוב את החברות שלה.
אני רוצה לעזור לה לקבל את זה, ולאפשר לה לתת לזה צ'אנס בלי יותר מדי התנגדות... כי כרגע היא לא רוצה לשמוע על זה אז אני מחכה קצת. גם את הסדנא, שהיתה סוג של אודישן, היא עשתה בלי יותר מדי חשק אבל כמו שחשבתי, רוצים אותה שם והתכנית ממש מתאימה לה. מדובר בלימודים דרך אמנות.
שחררי את רצונך לחלוטין. לגמרי.
היא יכולה להיות בוגרת אם לא יהיה עליה שום לחץ או ציפייה.
היא לא מפסידה כלום בכל מקרה ולא מרוויחה כלום בכל מקרה.

עיקר החיים הוא חווייתם.
מה שייתן לה חוויות משמעותיות מבחינתה - זה מה שייבחר.

היא אחראית ובוגרת משנדמה
וכשלא מקבלת יחס כאל אחראית ובוגרת - עולה בתוכה המורדת ועושה דווקא, או לפחות עושה דווקא - בכאילו.
אלו הם חייה. זכרי זאת היטב.
אלו הם חייה ואלו בחירותיה
ואת יכולה רק לרוות נחת -
מכל החלטה.
זה הגיבוי המתבקש.
נוכחות אושרך על היותה באשר היא,
ועל בחירתה המצוינת בך – כאם,
ועל כל השאר.

היי כשאת נדרשת – בלבד.
והיי נוכחת גם כשאינך
האם זה ברור?
כמעט ברור.
כי העניינים הבירוקרטיים כבר נעשו, על ידי ולמרות שלא חובה עליה להצטרף לתכנית הזאת ולעבור לביה"ס השני, לא רציתי שהיא תפספס את ההזדמנות הזאת שניתנה לה.
אז תודיעי לה שאת מושכת ידייך מזה וכל החלטה שהיא תקבל מקובלת עלייך.
על אף אחד לא נגזר לממש אף פוטנציאל שטמון בו כי מישהו אחר חושב כך.

הנקודה היא לא מימוש פוטנציאל.
זו שיטת לימוד אחרת שתתאים לילדים מסוימים, יצירתיים, שיכולים ליהנות ולהיבנות דרך אמנות. כל מקצוע שם נלמד באופן כזה, יצירתי כזה או אחר.

היא יודעת את כל זה.
 
זהו שלא ברור לי שהיא יודעת את כל זה. היא יודעת שהיא לא רוצה לעזוב.
כך היא מתבטאת והחלטתי לעזוב את זה עד הקיץ.


שחררי אותה ממך.
הסבירי לה באופן ענייני ויבש
מה היתרונות שאת רואה.

הרבה יותר חשוב עכשיו החברות והחברים מהלימודים.

זה תמיד חשוב.


החוויות האישיות המצטברות זה עיקר החיים. לא שום דבר אחר.
 
אולי קצת מדאיג אותי שהיא לפעמים מתעסקת בשטויות. משתדלת כמה שיותר במקום רדוד איכשהו. רק לאחרונה זה משתנה.

הלו? את זוכרת את התקופה הזו?
כשהרדוד חייב להיות העיקר.
חילופי מזג האוויר וההורמונים
ומה קורה בדיוק עם הגוף הזה?
שנעשה אחר.
 
כן, זו היתה תמצית החופש הגדול.


אז תני לה את החופש הגדול
והיא תתבגר.

אבל רק בחופש הגדול,
לא ברגיל
-
ברגיל אני קוראת לזה -
להתגלגל עם המציאות. לזרום.
זה מה שעשיתי רוב הזמן.

 
וזה מה שהיא עושה רק במציאות אחרת לגמרי משלך.

לגמרי אחרת. היא חיה בעולם אחר.          

אז איך את יכולה להגדיר תפל ועיקר בעבורה?
 
אני לא יכולה. מצד שני יש לי אחריות.   

האחריות שלך היא לספק לה
את התנאים הטובים ביותר בעבורה -
על פי      ב ח י ר ו ת י ה.
ולא לספק לה את התנאים הטובים ביותר
על פי     ב ח י ר ת ך.

ומי אחראי לתת לה את האפשרויות והמגוון והאיכות שלהן?

מי שאחראי זה -
היא
אלוהים
והמציאות.
את אחראית להיות נוכחת בחייה.
ואם בחירותיה מסכנות אותה –
להלביש עליה בכוח גלגל הצלה!

משתדלת להיות.


את מאה אחוז ואת יכולה רק להיות מי שאת.

תודה על זה.
מיקדת אותי.


ברשותך אני אערוך ואפרסם את השיחה הזו.
ותודה לך באשר הנך. תהי אשר תהי.


ת ו ד ו ת