יום רביעי, 4 באוקטובר 2017

ערב סוכות, בוא ליטיקה

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           
היות וחג היום נציין את האושפיזין שקבעו להם את משכנם בשטח לא להם.
מבחינת הפלשתינים מדובר בישראלים ומבחינת היהודים עם האקדחים והצדק - מדובר בפלשתינים.
---
"המתנחלים לנתניהו: "הקפאת הבנייה תגרור מחאה חסרת תקדים"
לאור הסחבת בבנייה בהתנחלויות והעברת הכספים לביטחון היישובים, הבהיר ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן לראש הממשלה נתניהו כי יפתח במאבק לאחר החגים: "הגיע הזמן שממשלה לאומית תבנה את יו"ש ולא רק תדבר."
קשקוש. כותרת פוליטית.
אנשי הימין לכאורה מבינים היטב לכאורה שאין להם מחליף לכאורה שיהיה ראש ממשלה לכאורה במקום הבן-ימין.
---
על מנת לאזן את הטבח שהתרחש השבוע על ידי אדם "נורמטיבי" יהיה על הממשל לאשר מכירת מטוסי קרב. בכל בית מרכול.
חניה רק בשדה התעופה הקרוב.
טנק כבר אפשר לרכוש.

ברכט פונה אל האדם ומזכה את האקדח.
האמריקאים מסכימים להיות כברווזים במטווח רק לשמור על זכותם לרכוש מה שמנחם בגין אמר "מכונות יריה".
ואין בזה שום שכל ישר. אף לא גרם, טיפה או גרגיר.
---
ח"כ עזריה רחל נלחמת על זכויות האדם בשצף קצף.
בתוך דבריה המרגשים היא אומרת שזכותה של האשה על גופה כל עוד אינה נשואה.
ואחרי שהיא נשואה? אחרי שנמכרה כחפץ, אחרי שיש עליה שטר בעלות?




נבהלה




                                                                                                                                                                                                                                                                                                             
אמרו לה לפנות אליו. הוא יכול לעזור לך אמרו לה.

פנתה. אמר לה את עיקר הדברים. אמר לה רק את יכולה לעזור לעצמך.
ועצמך לא זקוקה לעזרה, רק התקשורת עם עצמך.

אמר לה מותר לך ליהנות מהחיים.
אמר לה. אם את רוצה להיות אמא כדאי להפסיק עם כל מיני מנהגים.
כמו דאודורנט ואיפור ונעלי עקב.
כדאי להתחיל להסתובב בבגדים של אמא.
לפחות בבית, חלוק, בגדי יומיום שיכולים להיות מוכתמים. תינוקות מכתימים.
ויכולה להסיר את כל אביזרי הטיפשות המינית כמו אותה מסכת חיוך מזויפת, כמו חזיה ושאר סממנים.
בביתך אינך צריכה "להיראות במיטבך". בביתך אינך חייבת להיות כל הזמן נחמדה ובסדר עם כולם.

שכאשר היא אמא החיים שלה מסתובבים סביב ילדיה אם תרצה בכך או לא.
גם אם האיש שלה יכול להיות אמא לתפארת, וכבר היו דברים מעולם,
עדיין, המקום שהילדים יתפסו במוחה, הוא רק הולך ומתרחב.
עם זאת מתרחב לבה בהתאם ואף יותר.

וטוב לדעת שכך הם פני הדברים.
שהאמא שהיא היא - איננה מסתובבת עם עקבים
שפתיה לא נדרשות לסמן קוד חברתי של זמינות מזויפת.
רגליה לא נדרשות להיות עקומות תדיר על מנת שעכוזה יתרומם לנפנף לחברותיה בזנבה.
כל זה זז. לא נדרש עוד.

ואם רוצה בשמים וסבונים - רק אורגניים.
בקרוב תיהנה במיוחד מריח צואת ילדיה.


וטוב גם אם תתייחס אחרת לחלוטין למזונה.
ששם טמון המזור הפיזי לעניין המחזור שאיננו כבר מאז נישואיה,
בד בבד עם התרת החנק ששמה על עצמה מלומר את דבריה,
והגיע הזמן הזה לביטוי עצמי. ביטוי נקבי, במלוא הדרו.


שאת אשה, וטוב להיאנש אל מורא האינסטינקט הטבוע בך להיות שותפה ליצירת חיים ולהעניק גם לצאצאייך הזדמנות לבלות כאן כמה עשרות שנים.
לפחות.

---

ושלח אותה גם לקרוא על כל מיני "בני ברית" שיכולים להניח תשתית טובה לשינוי המתבקש.

---
נותרה עם מילים מבולבלות-  אבל איך - אבל מה - אבל ככה באמת להפסיק? וכאילו מה אתה אומר?

---

אמר לה - הרחקת מאוד מגופך.
חזרי אליו.

פתחי את שערי היצירה והיצר. זה הזמן.


----

אמרה תודה ובטח וכל מה שאתה אומר כל כך מדויק ואחזור אליך.

---

ולא שמע יותר ממנה.
---

והיא עדיין מהדהדים דבריו.
בקרוב תחלים לפסוק את פסיקתה
בדבר איך היא רוצה לחיות את חייה.

שאלו הם חייה.


יום חמישי, 28 בספטמבר 2017

שישי 29.09.2017


אלימות

כוח הרתעה מכיל בתוכו נפח לא מבוטל כלל של הבלגה.
כאשר נרצחים שלושה שומרים, על ידי מה שמוגדר כמחבל [אבל מרגע שהרג חיילים או שומרים יש מי שיגדיר אותו לוחם] ממהרת נביבות השלטון הילדותי, כל מיני שרים בממשלה, להכריז על גירוש והריסת בתים וכן הלאה.
כל זה על מנת לרצות את תרבות חמומי המוח אשר מאמינים שסבלו של אחר יקהה את סבלם, ובזאת מאשרים סבל ואלימות כפעולה לגיטימית.

הבלגה.
לא הענשה של המשפחה והכפר, ולא הריסת בתים ולא גירוש של המשפחה.
כל אלה חורגים מגבול הנדרש שכן הבלגה. פשוטו כמשמעו, היא זו שיכולה להחליש באופן משמעותי את המשך מעגלי הדמים.

ומאידך, התעקשות של המדינה לגרום לחברה הפלשתינאית לשגשוג כלכלי. באמצעות הגוף המשליט סדר.
רק זה.

כל ההגבלות והענישות לא מרתיעים. זו לא הרתעה.
זו תגובה צפויה מראש והיא נלקחת בחשבון, היא ידועה מראש.
ה"מחבלוחם" מוגדר לעתים קרובות כלא שפוי, והוא אכן מעצם רצונו לרצוח אדם באשר הוא אינו שפוי. כן, כן, השפיות המצדיקה הרג של האחר היא שגעון מסוג נפוץ במיוחד.
השיגעון הזה עשוי להיות נדרש. העניין הוא שהוא נדרש לעתים קרובות מדי.
העניין הוא שכל הצדקה לפגיעה באחר היא שגעון מרהיב – טירוף ממש – וכל הסכמה להיפגע מהאחר, היא יסוד טוב למדי ללא מעט מחלות – נפשיות ופיזיות. איוולת מפוארת.

גופים האמונים על השיגעונות למיניהם, במובן המדיני הכולל, כלומר הממשל, מורשים מטעם החברה לשאת נשק.
הצבא מורשה להרוג כי הדרג המדיני החליט שאין ברירה או כי המדינה הותקפה, הוא גוף שכולו שגעון מובנה ונדרש.
גוף שמותר לו להשתגע ולפגוע באחר.

ההפרזה והטירוף שמצליחים לוחמי גרילה לזרוע בקרב המאמינים לחדשות, באמצעות בובות הפרשנות של הפחד "עיתונאים", מייצרים הפרזה באישורים להשתמש באלימות ולפגוע באדם אחר.

כאשר מדובר בצבא כובש, גם אם יש מי שמאמין שזה צבא שרק שומר על הסדר, ההסלמה של הטירוף נראית כמעט וודאית אלא אם הכובש – יכבוש את ייצרו, יניח לאלת הנקם להיות מותמרת לאלת החסד, וינקוט בכמה צעדים של שכל ישר, כלומר, יספוג את המכות המתחייבות מתקופת דמים מתמשכת, מבלי להיפגע.

אחד האדם אז אפשר שיאבד לו את יקר מכל ויהיו קורבנות בנפש.
יחד עם זאת התבוננות ממבט המדינה לא יכולה לתת לקורבנות אלה, להחליש את בטחונה.

השכל הישר הנוסף הוא לא לפגוע בנכבשים, אלא להתבונן היטב מה האנשים, אחדי האדם הפלשתינאים צריכים.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לתשתיות.
באמצעות הצבא צריך לדאוג להם לרמת חיים.
לשקם ולשדרג תשתית כלכלית מוניציפלית,
הצבא, אותו גוף שמותר לו להשתגע ולהצדיק הרג. הוא כמשליט סדר גם אזרחי, צריך לדאוג לאזרחים, גם אם אינם אזרחיו.


עוד ארגון שיש לו הגושפנקא להשתגע עד כדי הרג,
הוא המשטרה על כל מחלקותיה.
גם כאן, טוב אם הגוף הזה ייצא לעזור לאזרחים במקביל לעיסוקו בהשלטת משטר.
שוטרים שיעזרו לקשישים, לחסרי אונים, למי שנמצא במצוקה.
שוטרים שהם מתוך הקהילה והקהילה היא חלק מהם. שוטרים שהקהילה מחבקת.
לא שוטרים שאחד האדם פוחד מהם. אלה עם האקדח.


---

האירוע האלים המאותת נורת אזהרה מבחינת האלימות שבו הוא
התעוזה של חמישה בני אדם לבוא אל מאבטחים בשערי בית חולים
ולהכות אותם עד כדי שבירת שיניים ועצמות.
זו אלימות אזרחית שמשמעותה זלזול בממסד.

המשטרה החלשה שטובה לך כל כך מר בן ימין, לא עושה עבודתה נאמנה – אך ורק מתוך כך שאתה לא מגבה ולא רואה במשטרה חזקה רעיון טוב.
משטרה חזקה מונעת שחיתות. לא טוב למקורבים.
וזה, מר בן-ימין, לא טוב.
זה עשוי להפיל אותך. לקרשים.
בקרוב.

---

יו הפנר.
ניצול האג'נדה החברתית הדתית במהותה על פיה אשה היא חפץ ותו לא. מחד בעולם הגברים מוערץ על יכולתו "לכבוש" נשים שיסכימו לזנות בעבורו, ומאידך בעולם הנשים, החלק שעדיין "שייכות" כחפץ ל- אבא, מהר מאוד הפך ממאהב לאבא מזדקן שמתאים
לנערות חסרות דמות יציבה ואוהבת.

הצגת הנערות כשפנפנות, נשים כארנבות במגזין חודשי, בחירה
ב"נערת החודש" שזה בעצם עוד גוף מפלוסטק לצרכי הזכר,
לא שונים בדבר ובחצי דבר מביטויים אחרים של האג'נדה החברתית המוחצנת חדשות לבקרים בכל פרסומת, בלבוש המקובל וגם במקוננת הפמיניסטית התורנית.

הטעות המרהיבה של חלק מה "פמיניסטיות" (תלוי הגדרה אבל ברור לזן הפמיניסטי עליו מדובר) היא שהן רוצות להיות שוות לגברים – כלומר – בתוך העולם הזכרי כפי שהוא, אבל שוות לזכר, שוויון בשכר, ועוד מיני מקצועות שהן "יכולות לבצע לא פחות טוב מגברים".

כלומר ההחפצה בסדר כל עוד גם לך מותר להחפיץ.

על פני המאבק המטופש הזה, נשים ראוי להן להתאחד, להתאגד ולקבוע את האג'נדה שלהן. איך הן מסכימות לחיות. רצונן יכובד.
שכן הכוח הנקבי חזק פי כמה מונים מהכוח הזכרי.
באופן טבעי. זמן האימהות הגיע. השינוי הרצוי. לא רק בשכר.
בעיקר בהקרבה מטופשת של קרבנות, הבנים שמתים סתם.
לטובת המנהיג הדגול.


---


יום כיפור.
הטיפשים מזלזלים בעצמת ההתכנסות של המוני אדם.
זו אנרגיה אדירה. הסכמה, ולו על תפילה משותפת,
יש בכוחה לחולל הסכמות נוספות.

אחד האדם בעיקר נהנה מהשקט.

---


הייתי מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו.
יצא שעצמי הראשון בתור. בעצמי פגעתי יותר מכל.
אבל הוא, העצמי, סירב להיפגע.

הבאנו שלום.

חג שמח.

---
תודות










יום שישי, 22 בספטמבר 2017

כאשר אדם יושב אין לו ספק שמא הוא עומד

הנה אנו בחג השמח של ציון השנה הטובה
אני מבקש הרחבה על אמונות ופולחנים
ובמיוחד אם ניתן על עליית אמונות עתיקות
אל דרגת בחינה מחדש למשל עניין הארץ השטוחה.
---
ברוך הבא;
היה ער אל בית החזה; הרחב את בית החזה; קח שאיפה עמוקה ככל הניתן; בעוד כלוב הצלעות מתרחב לכל כיווניו ויכול להאיר את הרקמה החיה שבין הצלעות; כך שחלל בית החזה מואר כולו באור יקרות; ומכאן איחולי חג שמח ושניות טובה עולים כנתזי אור זהובים הבאים אל קראתך.
---
במובן הזה של אמונות טוב יהיה להתמקד במשל שהובא בדבר חזרת האמונה שהארץ שטוחה היא על פני עגולה. נושא זה כאמונות אחרות וכדעות אחרות עולה ונעלם כגלים, כמו תוקף מסוים יש לדעות שונות להיות נוכחות ואין זה חשוב מי הנושא אותן, כומר או מדען או אחד האדם.
---
בתקופה זו, עידן שבו הכל מושטח לרמת אין משמעות; כאשר מוקצה מה שמחייב צלילה או טיפוס; אין כל פלא שעניין זה של השטחת הכדור לכדי מישור צלחתי אינסופי משרתת את האמונה והדעה העתיקים האלה להיות נוכחים. השימוש בכלי המדע המותקף על מנת לתקוף את המדע המותקף; נמצא משעשע אל נוכח גיוס המדע לטובת אמונה.
----
אמונה ברגיל תלוית הוכחות; המאמין מתוך שהוכח לו איזה דבר יאבד אמונתו כאשר יחווה הוכחה אחרת;
אמונה נרכשת תדיר לצורך ובאופן חברתי; יחד עם זאת הידיעה הפנימית אינה ממש מגבה את האמונה. שכן בצד השני של האמונה יש ספק. ובעוד המטילים ספק בכדוריותו של הכדור וממציאים כלים מדעיים על מנת להוכיח לאנשי המדע שאמונתם ברת הוכחה, ושהם, אנשי המדע הנתונים למניפולציות כאלה ואחרות טועים; נמצאים אנשי המדע ואחד האדם יודעים שהכדור עגול. לא מאמינים. יודעים. לידיעה הזו אין עוררין. היא אינה מוטלת בספק. לכן אין כאן שיח. צד אחד מאמין מתוקף הוכחות צד שני יודע ללא עוררין.
כאשר אדם יושב אין לו ספק שמא הוא עומד.
---
לפיכך נמצאים כאן תהליכים מעמיקים של האנושות לבחון אותן רעיונות שוב ושוב. וכל אלה כולם סרק והבלות רוח, תפלות וחוסר טעם כאשר הן המאמינים בצלחת והן היודעים את הכדור אינם מתגייסים כולם כאחד להצלת התנאים הטובים למחייה של בני אדם על האדמה הזו.
אלה ואלה ממשיכים לזהם.
---
לגבי פולחנים.
מגיע לכל אחד האדם מעת לעת זמן בו יוכל להיות מחוץ לשגרת החיים.
פולחנים שונים משרתים עניין זה. חשיבותם בהעמקת ההשתייכות השבטית וההשתייכות האנושית.
למשל חגיגת טיהור הכדור יכולה להימשך שבוע שלם, עת בכל העולם אנשים יוצאים לטבע ולא רק שנהנים מכל רגע אלא רואים במו עיניהם את מצב האדמה והמים ועד כמה הם שותפים לביזת האדמה. פסטיבלים כאלה, עולמיים, יעשו מהפך בהתייחסות האדם לאדמה ולשיקומה.
---
שתהא שנה זו מקדמת את הישרדות האדם על הכדור כמשימה משותפת של כל אחדי האדם השוכנים על האדמה הכדורית ואלה המאמינים שזו צלחת.
שנה טובה ומבורכת.





יום שני, 18 בספטמבר 2017

וטוב לחיוך הפנימי

זו היתה הפעם השמונה עשרה שאנו מתכנסים בפארק הירדן.
השנה היינו - שנים עשר יום.
היה חם ולח במיוחד.
ללמדנו את מנטאליות האריה.
לשבת בצל ולא לזוז.
חם ולח.
אפילו אל המים אין כוח ללכת.
ככה. לשבת ולהזיע.

נוכחות כבירה.

עצמו עיניכם וראו.

ודוברו דברים כל מיני ובעיקר על הקשבה.
וההקשבה הקשיבה רוב קשב.
ונרדמה. חם היה.

---


כך המוח הרגיל, עם התפיסות הכלכליות המודרניות, הרציונאליות, המטופשות והמבריקות, נמס בחום היום. בצל האקליפטוס. בפארק הירדן.

כך הלחות מגבירה הזעה ואז ככה מדרום או מדרום מזרח או השד יודע מהיכן בא משב רוח מרענן.

כך מעדיפה התפיסה 
המובאת כאן להבליח מעת לעת. כמשב רוח מרענן.
לא כמשנה שלמה. עדיין.

לעת עתה. שלושה עיקרים -
תקרת הון - קצבת מחיה - מנגנון שקוף.

שזו התמורה -
 האפשרות לחיות ללא אימת היעדר הארוחה הבאה.
שזו התמורה - עיקור הפערים ממשמעותם החברתית.
שזו התמורה - לא עוד הסכמה להיפגע לא עוד הצדקה לפגוע.

---

לשם הולכים.
המנגנון מעל לגחמת אחד האדם. וכולו לשירותו.
הוא אינו יכול להיות תלוי באדם אחד או מיוצג על ידי אדם אחד.
הוא חייב להיות מיוצג ומתייצג דרך אחד האדם.
באשר הוא:
קצבתו מובטחת, בחירתו לשירות במנגנון – רצונית.ידיעתו את המנגנון כמשרת את אחד האדם להביאו אל מחוז חפצו שלו – היא המניע.
שכן אחד האדם שמעוניין לשרת במנגנון, בפועל מעוניין לשרת אנשים באמצעות המנגנון, ועיקרו, עזרה ותמיכה והכוונה של הזולת,
במיוחד בזה - התלוי במנגנון.

מנגנון שקוף - יעילותו גבוהה.

---

כאשר נמוגים הפערים פסיכולוגיים שבאים לשרת את החלק האינפנטילי של האנוש; כאשר אחד האדם יכול לחיות ללא חרב הפרנסה המדומה; אזי האלפא למיניהם: עשירים ועשירות העולם; האוחזים באקדחי החוק והסדר; אינם יכולים לתמרן עוד את אחד האדם לחרדותיו ופחדיו.

כאשר אחד האדם יכול לסרב להיפגע מהפער שכן אין עליו איום קיומי,
שכן קצבתו מובטחת, אין ערך ומשמעות להתנשאות האצולה המזויפת.

תקרת ההון עשויה להפחית את הצורך להשיג כוח דרך כסף.
זה לא רע כשלעצמו.

---

בעוד העבד המודרני מציית ומאמין ל"צורך לשרוד" -
בן החורין לא מסכים להתבונן אל חייו אלא בגובה העיניים.
מבלי פחד ומבלי להיות מאוים.
אין כיום שום צורך במאבק הישרדותי.
זוהי תעמולה נבזית יותר משהיא מוצלחת.
ונוצרו בה סדקים.
איום קיומי, כאג'נדה, כבר לא נתפס באמת בעיני רבים כ-האמת
בהא הידיעה.

---

כאשר החסד מובן מאליו וההישרדות היחידה הנדרשת מדברת על שתוף פעולה כלל אנושי לטיהור ושיקום הכדור הזה - על מנת שימשיך להתאים לנו, למחיה, לכולנו, אזי מאבדת האצולה את כוחה הפיזי הלא מתון לשמר פערים כאמצעי שליטה.

---

זה הכוון.
הרי כל אחד האדם עשויים ממש ליהנות מחייהם.
בהסכמה. מתוך אחווה. מתוך שמחת היצירה והחיים.

קבלת השגשוג כדרך חיים אינה גורעת מבריאות בריאה
שמשמעותה גם תסכולים וקשיים. זו צמיחה.
לא מדובר על אוטופיה רגשית אלא על
הצעה להתבוננות מחודשת על החיים
של חיה משועממת למדי שנקראת אנוש.

ויכולה לבחור את החירות לחיות בעולם שהוא בעבורה -
טוב
וטוב יותר
ומצוין.

הלל ושבח לעצם הקיום בחומר.

---


שנה טובה.
הסכמה לשינוי טוב.
וטוב לחיוך הפנימי.




הזמן בוחר אותך לא אתה אותו

פעם לפני שמונה עשרה גלגולים ומאתיים שנה לערך
היה ניסיון לקיים סדנה שבה יילמדו את עיקרי הטכנולוגיה
והפתרונות השונים בעיקר למטפלים.
מתוך עשרים שאמרו שיבואו - באה אחת.
אחת.
-
בטלתי ונכנסתי לאוטו. מופח נפש
נסעתי שעה ברחבי תל אביב. עם עצמי.
כיביתי הסלולר. המוזיקה.
לבד בעיר הגדולה.
--
אולי טוב לומר ולספר ולהאיר את אחת
מדמויות המופת בהכשרתי האישית.
זו, הפנימית.
דון חואן. הנגואל.
וזה בא והתיישב לידי באוטו
כשהוא אוחז בבטנו מרוב צחוק.
לידי. באוטו. ממש. יושב. מת מצחוק.
---
כן כן אמרתי לו אני יודע החשיבות העצמית וכל זה.
וחשתי תמורה ממפח נפש להתבוננות נכוחה.

הוא טפח לי טפיחה בריאה בין השכמות
ואז הוא הראה לי את מרחבי המדבר השמימי
ואת מדברי המרחב השמימיים.
ובהצביעו אל שם היו עולים חוטי אור
ומקשרים קשרי כתרים
ומופלא מהמבט היה המובט.


מה זה רלוונטי צחקתי לנוכח הרעיון
שחשיבותו העצמית של דון חואן היתה כל כך מוגזמת.
הוא לא הפסיק והסביר ברוב חשיבות ופומפוזיות את
משמעות האור והאורות
ואת פניו האירו שתי עיניים מחייכות
ורק כאשר התחננתי שיפסיק לפני שבטני תתפוצץ מצחוק -
הפסיק באחת ואמר לי -

הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.

נתן לי טפיחה בין השכמות ונעלם.
----
חזרתי לעשתונותיי לאחר כשעה או יותר,
זמן בו הייתי נוכח לגמרי בשני אירועים,
נוהג ברחבי תל אביב ללא תכלית
ובמקביל מקבל שעור ממאסטר.
שילחתי את הידיעה הזו למעמקי המובן מאליו
והאירוע נשתכח מלבי.

---

הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.

---


תודות

יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

שישי 1.9.2017


לפני 22 שנה היה ה 1 בספטמבר הראשון שנשארנו בבית.
הילדים ואנחנו.
תחושת חירות וחופש מכבלי הממסד מהולה בתחושת עבירה על החוק. זו התמוססה די מהר.

אז נגמר החופש הגדול האחרון וימאנו לדרך החירות כשזו החלה מכה את חסדיה.

---

ואנחנו הילדים הקטנים שגדלו להיות הורים מצאנו את קיום החובה הזו של "חיק המשפחה",
של "הביתה" כמסע לא פשוט כלל ועיקר אבל שלם, מרתק ומלא הפתעות.

היום, נחמץ הלב לראות את הילדים הקטנים שגדלו להיות הורים –
מבזבזים ובזים לחירותם הם ומשלימים עם הזבח החברתי המיותר,
שבסופו ילדיהם יסכימו להרוג ולהיהרג מתוך נאמנות לאידאה שחלף זמנה.
אם זה "המנהיג" שתפקידו לשרת והנה הוא גובה קרבנות לשם האדרתו
במלחמה מיותרת ואם זו המדינה שלא משכילה לפתור את עניינה בדרכי שלום.
ואפשר.

אבל זה רק התאריך שמעלה את עובש מכלאות הילדים אל האף הפחות אנין.
שכן, מרחבי החירות מאשרים את הזכות להיות חופשי
בכל הנוגע לא רק לחינוך הילדים אלא גם לבריאותם, לבריאותנו
תוך היזקקות מינימלית לפשע המאורגן המדיני, החוקי – זה הרוצח בלא רחם ובציניות מעושה אלפי אנשים במוסדותיו, בחיסונים מיותרים, בתרופות נוראיות, ובעיקר בהגבלת האזרח לדאוג לבריאותו על ידי איסורים שכל תכליתם – המשך השוד והעוול והאיוולת על מנת ש"טבע" שזה יצור מזהם ומזוהם – תהיה בכותרות.


---

תלמידים ומורים, חלומותיכם הם התקווה של החברה שלנו

בטור מיוחד, נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין מברך לרגל פתיחת שנת הלימודים: "בידיכם היכולת ליצור ולהקים כאן חברה טובה יותר, סבלנית וסובלנית"

תלמידים ומורים.
במשוואת החינוך האשלייתי של הממסד – אין הורים.
ההורים עם זאת הם הלקוחות, ועצם הבלגתם היא - היא הצלחת המערכת.



מורים, גרמו לילדים להאמין שהם יכולים לעשות הכל אם יתאמצו

בטור מיוחד, שר החינוך נפתלי בנט מברך את מורי ישראל לרגל פתיחת שנת הלימודים: "אני סומך עליכם כאבא, כאזרח וכשר החינוך של כל ילדי ישראל"


נפתלי, הילד שעדיין לא התבגר ומאמין באבנים קדושות מפציר במורים
להאדיר את המאמץ.
זה על מנת שהמאמץ יוכר כערך עליון.
זה מה שאתה עושה כשאתה מחנך לעבדות.

גם כאן אין הורים, חוץ מנפתלי הילד שהוא גם אבא.

---

ההורים לא יתעוררו כי נוח להם.
אני חותך לך את הזין כי לי חתכו.

---

שנה טובה ומבורכת, ללא איסורי מצפון וללא מוסר כליות.
שחררו את עצמכם מעמדת הכנוע, הנלעג, הממוסד, המתמסד והמתחסד.

---

חירות
היא
לא
מלה
גסה.


יום שישי, 25 באוגוסט 2017

שישי 25.8.17




המשטרה מאבדת את עצמה לדעת מול הפגנות של אזרחים.
בית הדין הגבוה לצדק מגביל הפגנות אזרחיות.

עוד קצת עוד טיפה לחץ. עוד טיפה.

הטיפה שתמוטט את הסכר.

לכשההמונים ישטפו את הרחובות,
וחולשת הימין תקטול את עצמה אל מול שכבר לא קונים את

ה"עם זה אני".


יהיה מקום לבחינה מחודשת של
איך
חיים
פה.


---

אבי גבאי מציב אלטרנטיבה.
טוב אם הבריונות הטבעית של עמיר פרץ - תתגייס לעבודה משותפת.


---

אהוד ברק משתעשע עם מדינה שלמה
לשונו חדה, מכה כברק.

אהוד אהוד, מלא קסם.

---
התקשורת נרדמת. מוסטת.

ליצני החצר משמשים כראשי חיל המשמר של האצולה - הבני ימין.
כל מה שצריך זה להפוך את האציל הנהנהתניהו - לגז.
אולי תשובה יפליץ אותו בהזדמנות ושניהם יבערו באש התמיד
לקראת האולימפיאדה של הטירוף.

---

יש לנו פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי בסביבה?
סחבק צריך עצה.
---

היטיב בנט לתפקד כמי שמצליח להגדיר את תפקידו מחדש -
סר החינוך.

---

הורים אתם באמת שלמים עם עצמכם בנוגע לזה?
עם יד על הלב - לשלם 1200 ש"ח לילד לשנה על מנת
לשלוח אותו לזוועות האלה, לניכור הזה, למאבק המטורף הזה.

---

יושבת איזו מתמטיקה חמש יחידות ומקשקשת בטלוויזיה
שידוע שאם יש לך מתמטיקה חמש יחידות אתה יכול להשתכר יותר.
ואז דנים בתוצאות ומנתחים ומשווים ומסבירים שיש התאמות
ומדרגים את הילדים, ואתה מתבונן ושואל - מי היצרן? מי הצרכן?
ובמי משתמשים?
וממשיכה זו לקשקש ולהיות אשת יחסי הציבור של הטפשות המתיימרת לדעת
מה טוב ולמי ומתי ואיך.
ואז, מזרימים את הזוהמה הזו גם על ההורים "שראוי שישתפו פעולה" מעבר ל
הזנחת הילדים בידי המערכת הכושלת והשערורייתית הזו.

---

וכמובן שיש את העצות הפסיכולוגיות שממוצעות לאיך להכניס ילד לכתה א'
וטההתרגשות שאוחזת בנו כאשר ילדנו זוכה להיכנס אל בין כתלי.
הכנה לכלא. ממש כך.

להקיא. שלום כתה א ולא להתראות (ממש כך).

---

תודות





יום שבת, 19 באוגוסט 2017

הבישן למד / למידת מידת הלימוד / הנחת הדעת / קרוא וכתוב

הביישן למד
איני יכול ללמדך דבר. אני יכול להעביר אליך את ידיעתי, את דעתי, אני יכול אפילו להסביר לך בפשטות ובבהירות את כל אשר באמתחתי ועדיין איני יכול ללמדך דבר.

אני יכול בהחלט ללמוד ממך. מבטך מאפשר לי לראות את עצמי בעיניך, אני חש את חמימות לבך ויודע שאדם באשר הוא אדם הוא לעולם אתה. אני יכול לציין בסיפוק רב שגם אני אדם. שכך משתקף מעיניך.

ואתה הביישן, בעל כורחך למד אתה. שמבטך הזוויתי יודע לסרוק את היש והאין מפינת התבודדותך. יהיר בצניעותך, ושומר לעצמך את ידיעותיך.

אתה, הביישן בענוותך בוא והאר את עינינו וספר לנו את לימודך המעמיק, רב השנים, שספון בהתבוננות שקטה, תבונה ובינה, למד אותנו מצוף חוכמתך את לימודך הזה.

אינך יכול ללמדנו דבר. אתה יכול להעביר אלי את ידיעתך, את דעתך, אפילו להסביר בפשטות ובבהירות את כל אשר באמתחתך ועדיין אינך יכול ללמדני דבר.


אבל אני יכול ללמוד ממך המון.

----

למידת מידת הלימוד
כפי שנאמר לביישן, אין אנו יכולים ללמד את הילד דבר. אנו יכולים אך ורק להניח לו את הסביבה האופטימלית בעבורו, על פי תפישת עולמנו. בכל מקרה תנועה זו של לימוד או למידה לעולם עולה מתוך האדם עצמו, ונמצא האדם לומד על פי הניגון הייחודי לו.

כאשר בוחנת הנפש את מידותיה היא  מקבלת ידע על פי מידותיה.
מידותיו של האדם הם ביטוי ייחודו, ומתוך ייחודו, במידותיו, בפשטות ובתואם, לָמֵד האדם את מידותיו - למידותיו. בורר האדם את לימודיו מתוך נסיבות חייו. גם אם מאשר האדם כי הוא יודע משהו בתעודות ובתארים, עדיין ידיעותיו סלקטיביות על פי הפן הייחודי לו.

כך, כאשר אני טוען שלמדתי משהו, הרי שלימוד זה מקיף רק את מה שהעלה בי גירוי, מה שעורר את סקרנותי דיה שנפתח הפתח ללמידה, ומכאן הידע שהפנמתי מצביע על תפישתי הייחודית, על מי שאני הוא.

בכל מקרה החיים והמציאות הם האגם העמוק והרחב ביותר ממנו יכול האדם, כילד וכבוגר, לדלות את מקורות לימודיו. דליי לימודיו מתמלאים וממלאים את חירות תפישתו מתוך נביעתו הטבעית. ומכך, בהסכמה שקטה נוכל אנו עצמנו ללמוד מכך רבות. ולהכיל את חסד מעיין החיים בעת הזו, ברגע זה ממש, על פי לבנו, מאוויינו ושלמות חיינו.

על פני ללמד את הילדים, יש ללמוד מהם. על פני לחנך אותם תוך האדרת הכפייה השרירותית, לחנוך אותם בדרכם, בהענקת הנסיבות הטובות ביותר בעבורם.

כל אדם לומד בדרכו, בקצב שלו, ובכל מקרה ילמד את מה שמעניין אותו בלבד. בבוא הבוגר לדון בסוגיית לימודיו של הצעיר, טוב אם יתחיל הוא עצמו בתנועה של למידה כלפי הצעיר.
התבוננות ולמידת כל ילד, בעין אוהבת, שרואה את החן וההתלהבות, את הסקרנות המהולה בתמימות, בשלוב שכל ישר הבוחן מהן נטיותיו הטבעיות של הילד, ללא כל ציפיות,  עשויים לגלות האם הילד הוא חולמני, נמרץ, נוח לבריות, נוח להתפרצויות, נוטה לפעילות פיזית, נוטה לאומנות, מוזיקה, איזה כלי במוזיקה, סגור בתוך עולמו,  וכן הלאה.. למידת הילד אם כך תאפשר לנו להניח בעבורו את הנסיבות הטובות ביותר.

כל עוד תנועה זו של הילד טבעית וזורמת להשקפתנו, גם אם דעתנו אינה נוחה מאופיו של הילד – שלעולם תצביע על חוסר נחת מעצמנו בדיוק באותה נקודה – כל התערבות מצדנו תהיה מיותרת. נהפוך הוא, גיבוי דרכו של הילד מתבקשת דווקא באותם מקרים מיוחדים של ילדים שאינם מתנהגים כמצופה מהם.

יש להניח להם ללמוד בדרכם ולהימנע ככל הניתן מלכפות עליהם תחומים שאינם שייכים לחייהם בהווה. העמסת דאגות מפני העתיד מתוך אותה תפישה בוגרת הרואה בעיקר את העבר והעתיד איננה רלוונטית לעולמו של הילד.
כאשר הילד, שחייו מתרחשים בהווה מתבקש לרכוש כלים כי מחר יידרש להם, הריהו משתומם שכן כל הכלים להם הוא נדרש – על פי תפישתו - קיימים כבר עכשיו. כאשר מבשיל הילד למתוח את זמן ההווה שלו ומכניס בו עתיד אפשרי ועבר סובייקטיבי, הרי לימוד זה של מתיחת הזמן בהחלט יניב את המחשבה לעשות היום למען המחר. עד אז כל ניסיון לכפות על הילד למידת כלים לא רלוונטיים - שאינם מעניינים אותו - ילמֵד את הילד בעיקר כיצד להוות ולחוות חוסר תכלית, טעם תפל. עניין זה של חוסר תכלית או תפלות אמנם הוא חלק מהחיים אך טוב להמעיט במינונים של אלה.

הנחת הדעת
אמונה גורפת מצביעה על כך שעמדתו של האדם נשענת על דעתו, הדעת שלו מורכבת מדעותיו וידיעתו מושתת על מידע, ובכל המקרים אין הדברים כך. עמדתו של האדם, דעתו, דעותיו וידיעותיו כולן במובן הזה הן עדותו האישית למסכת חייו, וכולן נובטות מאישיותו הייחודית לא כל קשר לידיעותיו. עדות זו מצביעה על ידיעתו הפנימית, הספונה באמונותיו. אז מגייס האדם ידע ספציפי, המוכר לו, על מנת לייצר רצף הגיוני המקיים את העדות הזו האישית, להנחת דעתו.
כאשר ניתנת החירות הזו בידי האדם לברר ולברור לעצמו את הידע הרלוונטי לדעותיו, אמונותיו, סגולותיו האישיות, הגופניות, היצירתיות, הריהו מגיע לאותו מקום של הנחת דעתו בדרכו.

בכל פעם שאנו כופים ידע לא רלוונטי על עצמנו, אנו משלמים מחיר. ידע רלוונטי הוא המאיץ אל לימוד. כאשר ניגש הילד אל מנוע החיפוש באינטרנט ומקבל שפע של מידע בנושא המעניין אותו, יהיה אשר יהיה, יכול הוא לברור ביתר קלות ושמחה את הידע הרלוונטי לו עצמו, לשם לימודו והתפתחותו, לשם העונג שבדבר ולשם שעשוע. עדיין ידע עובר שם, מתרחש שם לימוד ספונטני, עשיר ובלתי נלאה.

דווקא בתקופתנו כשכבר אין צורך למלא את המקרר בכמויות של מזון, שכן מעבר לפינה המזון נגיש, טרי ומיידי, ראוי לבחון את ההיבט הזה שאין צורך למלא את ראשו של הילד בידע ספציפי. שכן המידע זמין ומהיר, ופתוח לחקירה ולימוד העולים באופן טבעי מתוך חיוניות הצמיחה.

קרוא וכתוב
אותם כלים רלוונטיים לחיים, למשל קריאה וכתיבה נלמדים באופן ספונטני, בדיוק כפי שרוכש הילד את שפתו, לומד להתבטא במילים ולהבין את זולתו דרך הקשר הזה של דיבור, או כפי שלמד לינוק, להתהפך, לזחול, לעמוד, ללכת ולרוץ. שכן, קריאה וכתיבה הם כלים פשוטים לרכישה בסביבה האנושית. כאשר ההורים משתמשים בכלים אלה, וכל הסביבה משתמשת בכלים אלה, ויש שם דברים מעניינים באמת, יהיה זה מפליא שילד הגדל על פי דרכו - יוותר על כלים אלה. במילים אחרות: אין כל ספק שכלים אלה של קריאה וכתיבה חיוניים בעולם הזה ולכן אין כל חשש שהילד יתעלם מאלה.

כל ילד לומד בדרכו ובזמנו. גם אם למד הילד במסגרת של בית הספר לקרוא ולכתוב בגיל שבע, במקרים רבים לימוד זה, הכפוי, לא מניב את השימוש הספונטני בכלים אלה, ולעתים אף דוחה את השימוש בכלי הזה של קריאה וכתיבה. אז, ילד שיודע קרוא וכתוב אינו קורא או כותב אלא אם כן אלה נכפים עליו. בתנאים אלה אין זה מפליא שרבים מוותרים על ההנאה שבקריאה ובכתיבה. שאם נניח את היד על הלב, נוכל לראות כיצד רבים מאתנו הבוגרים לא קוראים להנאתם ולא כותבים להנאתם.
יש ילדים רבים שמעדיפים לדחות את רכישת הקריאה והכתיבה עד לגילאי שמונה או תשע או אף יותר. כל ילד והקצב שלו ובדרך שלו. יש שיעדיפו ללמוד בעיקר דרך הכתיבה ורק אחר כך יגלו את הקריאה, ויש שהפוך. יש שיעדיפו לעבוד עם חוברת עבודה ויש שיעדיפו לקרוא שלטי חוצות. כך או כך, מתוך עניין פנימי עולה למידת הילד את מידותיו, ואת הכלים והאמצעים הטובים ביותר בעבורו להתפתחותו. כלים אלה עולים מתוך המציאות, מתוך החיים עצמם. היכולת שלנו ההורים להניח לו לברר את דרכו, היא אותה יכולת שלנו לברר את דרכנו - האישית, הזוגית, המשפחתית.

לימוד אינסופי מתקיים מרגע לידתנו ועד לנשמת אפינו האחרונה. לימוד זה מתרחש בכל מקרה גם אם לא משכילה העין המתבוננת להבחין שם בלימוד. אותו תלמיד שנתפש כאילו אינו לומד חומר מסוים, בהחלט לומד את כוח השררה ואת כוח המרד. אותו ילד שמוכיח כי למד את הנדרש, חרף חוסר העניין שלו, למד בעיקר את כוח הריסון, או במובנים רבים את כוח הריצוי.

כך לגבי קריאה וכתיבה וכך לגבי כל שפה שהיא. גם מתמטיקה וגם מוזיקה הן שפות. הידע המתבקש בעבור האדם נמצא מתקבל על ידו בהתאם לדעתו שלו. טוב להנכיח את הנסיבות הטובות ביותר בעבור הילד על מנת שיוכל לרכוש דעת בדעה צלולה, ולקנות ידע רלוונטי לחייו, יהיו אשר יהיו.

עיקר הלימוד של הילד עולה מתוך משחק. משחק חופשי, ספונטני, העולה מתוך שמחה, מאפשר לילדים למצוא את מקומם הטבעי בתוך הקבוצה ברמה הרגשית-נפשית, וללמוד דרך קבלת ידע אחד מהשני. ידע עובר בכל מקרה, לימודים מתרחשים מאליהם כאשר הילד שוחק את משחקיו.
לעתים קרובות, מתוקף היותם קטנים, ככל הגורים, נטיית הילדים לרוץ על פני ללכת, לצעוק או לצרוח על פני לדבר בשקט, מבקשת את הנסיבות המתאימות למשחקיהם.

אם כך, אפשרויות הילד לשחק, הן במשחקי פעולה והן במשחקי חשיבה או מחשב, הם הבסיס ללמידתו. הנחת אפשרויות מגוונות לפתח בחירותיו של הילד לשחק, היא המפתח המתאים ביותר לשערים אלה של למידה. למידה מתמשכת זו מייצרת את אותו לימוד לאין שעור.

יום שישי, 18 באוגוסט 2017

שישי 18.8.17



אילו עוד היתה איזו אשליה למצביעי הליכוד שזו מפלגה ממלכתית, שהיא גם דוד ביטן ורגב ועוד מיני בריונות וטיפשות.
הרי שכאשר יו"ר הליכוד מצביע על כך שאין מקום לדמוקרטיה, הוא בעצם אומר שהליכוד היא מפלגה שיש בה רק סוגי בריונות.
סגירת השערים ממתפקדים חדשים; הרמת גדרות נגד כל השפעה חיצונית בתירוץ של חיזוק הבית הם שיחריבו אותו.
חורבן הבית קרוב. שנאת חינם כבר יש.

---

אלפי אנשים מתים בבתי חולים במסגרת מהוגנת של הרעלה ממוסדת, טעויות, חשיפה לגורמי מחלה כשהאדם חלש מאוד מכל בחינה וכן הלאה....
זה לא מעורר בהלה כי זה לא דרמטי. מוות שקט. רצח חוקי. רשלנות במיטבה – תפישה של "אנחנו יודעים" וכן הלאה...
זה בחסות דת הרפואה התרופתית, ולשם כך מתים אלפים בישראל ומיליונים בעולם.
האנושות מקריבה את החולים על מזבח דת המדע והרפואה התרופתית. עסק לא רע, סמים מסוכנים.

אידיוט קיצוני שמצא מסגרת דתית הצטרף לעוד כמה כמוהו והרג 13 איש בברצלונה.
חובבי הדם והמוות חוגגים. זה השטן. המחבלים. האסלאם.
תקשורת מבוהלת מבהילה.
טרור להמונים.

---

אינפנטיל בשם נפתלי התגלגל במסדרונות הטירוף להיות במקום שבו הוא יכול לעודד השפעה מתמשכת על ילדים שיאמינו שאם לא ישמרו שבת אלוהים יכעס.
הורים זועמים יוצאים כנגד ההדתה והחוצפה שיש למדינה להשפיע על ילדיהם.

כבר בגני הילדים מבקרים כל מיני חיילים גיבורים ומדברים עם הילדים על צה"ל וכמה אנחנו חזקים, אחר כך גם במסגרת היסודי והתיכון.
לכך ההורים מסכימים, כי למות בשביל אדמה ומנהיג זה ראוי.
זו השפעה ראויה.

ההחלנה שמבקשים ההורים איננה באמת חירות מהשפעות שיש בן הצדקה לפגיעה באחר. אלא כפופה לאמונות ופולחני הגיון כחזות הכל, או סבה אחת ותוצאה אחת כאפשרות בלבדית. כלומר הורים בעד הדתה, אבל שתהא הזו הדת שלהם.

---

אמרה לי – הוא לא מבין שהכל בפנים.
ראיתי ופניה יפות.

---

תודות


יום שבת, 12 באוגוסט 2017

תקווה היא צד שני של געגוע

אני תוהה לעצמי- זה משהו שתפור עלי ורציתי לעשות מזמן- למה אני כל כך "נטולת חשק" לעשות את זה? מפחדת? זה לא ה דבר? אם לא אז מה כן?
זה לא ספציפית לזה, זה משהו שחוזר אצלי.
אבדן הכמיהה. ויתור על האין. האפשרות לטוב. מצמיתה. לא יהיו דרמות. הנפש לא תכיר את עצמה כשטוב לה. לא "יהיה טוב" אלא - עכשיו טוב.
תקווה היא צד שני של געגוע, היעדר תקווה היא גם במובנים רבים ויתור על הגעגוע, הייאוש המוכר והחביב עשוי לחמוק מהחיים – כשטוב.

זה לא נחווה אצלי כפחד מטוב. לא. אולי פחד שלא יהיה טוב.

את לא יכולה לחוות את זה כפחד מטוב. את מאמינה בכל לבך שאת באמת רוצה שהכל יהיה טוב אבל הנפש נבהלת. זה לא משהו שאת יכולה לשלוט בו אלא רק לראותו.
לזהות אותו.
חפשי את הפחד מהטוב. הוא קיים. העלי אותו אל מרכז הבמה ותני לו מקום.
הכירי בו.
ראי איך המשמעות של הטוב מדברת על שינוי עמוק באישיות שלך.
וזה למשל יכול להתבטא בשינוי חד וברור. או בהתבוננויות זעירות שמצביעות על מגמה.
לפני ארבעה חודשים לא היית מאמינה שאת יכולה להיות כל כך מאוזנת. את יכולה החיום לראות את האיזון הזה.
החמקמק.
העלאת היכולת להיות ולהתבונן מבלי להיסחף. אפילו היכולת האישית לקבל מעצמך דברים. ראי את אלה וברכי את עצמך.

נכון האיזון הזה הוא גם גלי אצלי. היו לי תקופות מאוזנות פחות או יותר ואז נפילות.

והוא מתייצב. את יותר יודעת איך להתייצב. ואיך לקום. בריאות זה בדיוק זה. היכולת ליפול ולקום.

אני קצת חוששת לחשוב ככה, כי כשמגיעות הנפילות נדמה לי שאצליח להתאושש מהן מהר יותר מכפי שבאמת אני מצליחה, ואז נוצר תסכול.

תסכול בכל מקרה שם. גם הוא צריך יחס.
התסכול הוא הנפילה עצמה.
התבונני היטב – מספיקה מחשבה לנפילה. המחשבה מזינה את הגוף. את הרגש.
שזה בדיוק תסכול. ולתסכול יש צפורניים והוא אוחז את עצמו ונאחז בעצמו. מסרב להרפות.
כאשר הנפש מיומנת. לאחר זמן מה שבו קבלה את תחושת הקיום המוחלטת באמצעות תסכול שהרי תסכול הוא יופי של תחושת קיום, אט אט היא משחררת אותו ומסכימה להתאזן.

עד מחשבת החדלון הבאה שמעלה תסכול וכן הלאה – הכל מתוך הצורך של הנפש לחוש את קיומה.

הנפש מבשילה עת בגרותה לזהות את קיומה גם בטוב. באחדות.
ללא נבדלותה המפוארת ותרומתה הגדולה לקיום העולמי, זה שמאשר לה את ערכה ואת המשמעות בחייה.
אז, הטוב מקבל משמעות אחרת לגמרי.
הטוב והטוב מאוד והמצוין אז הם הסקאלה.
זה לא שאין תסכולים או עצב.
זה שהכל בחסד גמור.

ההסכמה הזו קיימת אצלי כבר בהרבה מובנים. לפחות בהבנה. וכן. היא גם לעתים מקור לתסכול בעצמה.

בהבנה. כן. בראש כן. בנפש עדיין לא מופנמת לגמרי. זה עבודת חיים להסכים שכן יש בעיה אחת קטנה עם כל המבנה הנפשי. הילד הקטן. הוא לא מסכים. עד שכן

כן


יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

שישי 11.08.17



"הראה לכם" אמר לי אילן, ידידי מהשוק.

"לא לכם. לנו – לכולנו הוא הראה – חזק הראה לנו. איזה כוכב. איזה נאום, רהוט, ממלכתי. אין ספק הראה לנו."

"בבחירות הבאות ארבעים מנדטים" מוסיף אילן.

- שיהיו שבעים מנדטים; יאיר הבן יהיה שר האוצר. שררה יכולה להיות שררת הבטחון, ביטן שר לבטחון פנים, בל נשכח את שאר חברי הנבחרת – רגב שיכולה להיות שרת האשפה, ארדן יהיה שר הבריאות וכן הלאה, מינויים מעולים שישאירו את המטורף למעלה.
ואז ידידי הטוב. אנחנו נראה. כולנו נראה
כשהבנים שלנו ימותו סתם בשביל גחמותיו. אז אנחנו נראה. כשהמשטרה תהיה עוד יותר חלשה. אנחנו נראה. בוודאות אנחנו נראה.

מה אתה מבין? אמר.
כלום.

---

מופע האימים של הבן ימין הצביע על חולשה, בהלה, היטיב להגדיר זאת חה"כ גליק
(שהוא אוצר בפני עצמו) –
הבן ימין היה צריך חיבוק.

והיא, השררה, היתה צריכה שהנתינים ישתחוו. חבל שלא עלתה לבמה אתו. הקהל היה יוצא מגדרו, אורגזמה המונית של המון מבוהל.

איאן אנדרסון, החלילן מג'טרו טול אמר פעם שאם הוא מתלהב מהמוזיקה והנגנים שאתו מצטרפים להתלהבות – הוא יודע שהקהל יתלהב.

אותו דבר הבן ימין. אלא שבמקרה זה הוא לא מתלהב, הוא מבוהל, ולא מהמוסיקה, אלא מעצמו. וכל חבריו ומשפחתו מבוהלים כשהוא מבוהל, כי בהלה מידבקת, והנה עשו לו "חיבוק" ומרוב התלהבות הצליח להלהיב את הקהל לבהלתו.

---

מלחכי הדעת מה שנקרא פובליציסטים מטעם טוענים שהנסיון של הפגנת אזרחים להשפיע על מנדבליט הוא לא ראוי. קשקוש. ראוי גם ראוי. זו קריאה לקיים את שלטון החוק.
עצם הצורך להפגין בעד שלטון החוק מצביע על תסכול.
יש לו בסיס. בהחלט.

אותם מלחכי הדעת מגייסים את ההתנהגות החוקית והאזרחית הזו - מטילים בה רפש כלא ראויה ומגייסים אותה על מנת להצדיק את ראש הממשלה בהתנהגותו הלא ראויה מראש.

העקרון שאם בגדת בי אני אבגוד בך. אינו מצביע אלא על כך ש- בגידה מותרת.
כך כאן, אם ה"שמאל" נוהג לא כראוי – זה האישור לימין לנהוג לא כראוי (כאילו שמישהו צריך אישור).

---
 גדעון סער רוצה לחזור. יש לו קופה של שרצים. היא תיפתח מיד.
(ואפשר ששוגה בדמיונות - שסגר אותה הרמטית)

---

לכיוגש כתב אישום. הוא יתפטר.
מי למען השם יחליף אותו שם בצמרת הבערות?
זה הלחץ האמתי שם במפלגה – אין תחליף לבן ימין – בלעדיו היא לא שווה כלום.

---

מה שצריך להטריד את מחליף הבן ימין הוא עבודה קשה להחזרת שפיות לכל אותם מקומות שטירופו וטירוף השררה והבנים עשו שם כבתוך שלהם.

---

שבת שלום
ותודות

יום שישי, 4 באוגוסט 2017

שישי 03.08.17

[איום פיטורי הענק בחיפה כימיקלים: "כולנו הולכים לאבדון, עובדים מאיימים להתאבד"] מאבק לגיטמי על פיצוי. יש לתת להם פיצויים נכבדים, מהמדינה,
לתת אמצעי שיקום וכל המילים היפות ולסגור את הדרעק הזה אחת ולתמיד.
כך יאה גם למפעלי ים המלח ולכל הפיתוחים של לובשי החלוקים הלבנים
שעניינם הוא שוד האדמה למטרות רווח.

לא מודע העובד הזוטר שמשכורתו ממומנת על ידי רצח האדמה, הרג הארץ, השחתת הפריון הפרי והחיים.
אין לו מושג איזה עוול נעשה ואיזו איוולת פרנסה אותו.
---
אחר כך יש לסגור את התעשייה הצבאית. חד וחלק.
להשאיר רק את מה שצבאו המהולל זקוק לו.

כולנו כישראלים שותפים לרצח עם, לרצח סתם, לטמטום ולייאוש של חסרי האונים שתחת שליטתנו. --- [טבע חולה, לא גוססת

פרופ' יצחק פטרבורג, המנכ"ל הזמני של החברה, מונה כמה סיבות למשבר הנוכחי • למשל, שחיקת המחירים של התרופות הגנריות]

טבע יותר טוב שתמות,

יחד עם חיפה כימיקלים ויחד עם מפעלי ים המלח.

NO CURE FOR THIS NATURE

--- לאלאור עזריה יש מספיק מודלים לחיקוי. הולך לכלא בראש מורם. --- דבקות - אתמול בדרך חזרה מהמרכז, החל מצומת עמיעד ועד צומת הגמא, באצבע הגליל העליון, עמדו נשים והפגינו בעד הסכם מדיני. לבושות בפשטות, לא באופן אחיד. מנופפות ומחייכות. היה חם והן עומדות ומחזיקות קרטונים. נשים דורשות שלום. כשהגעתי לקרית שמונה המרומזרת, בצומת המרכז, ברסקו, מכל כוון עמד איזה לובש שחורים ניגש לחלונות והציע איזה ספרון ודבר השם. היה חם והם ממלמלים את מלמוליהם. --- תודות

יום שישי, 28 ביולי 2017

28.07.17 יום שישי



הפלשתיני לא נפגע. הוא חוסל אבל הוא לא בספירה.
ככה מייצרים ניכור, זו הסתה. לשמה.
אחר כך מייללים הילדותיים מימין שאצל הפלשתינים יש הסתה.
כאן, במחוזות הנאורות החשוכה של היהודים הילדותיים
זה חמור מכך, זה לא רק שהפלשתיני לא נספר.
כל מי ש"לא במחנה" - לא נספר.
כל מי שלא עונד ציצית ומזיין כהלכה - לא נספר.
הנה, עוד רגע ואחשב לבוגד.
ואם יהרגו אותי.
לא יהיו נפגעים.
כי בוגדים לא נספרים.


---


ולמרות הכל חסד.
תפקידם של המטומטמים לגמרי
הוא להיות כמראה אל אנשי השכל הישר,
המשרתים את תפיסת החירות המאשרת לא לפגוע ולא להיפגע,
ולהראות לאלה פנים פגועות מראש שאינן יכולות עדיין
לקבל את החסד בו יש את הטוב והטוב יותר והמצוין. כפשוטו.
כתמרור מידע. כמגדלור שחוכמתו לא נדרשת אלא רק עמידותו.
תפקודו הפשוט הוא להאיר. כך המטומטמים לגמרי.
באים להאיר.

---


מי שלא מסוגל להתבונן במבט כולל אלא חייב להיצמד למקרה הפרטי,
עשוי להתקשות לחוות את הווית החיים בהווה.
שההווה מכיל הכל.
גם את הפרטי, גם את השמיים התכולים כאן ואת המעוננים שם.
ואז, בהתייחסות להווה ולכל היש בהווה
זווית המבט נעה, חיה,
מסתקרנת ולמדה מעצמה.

וזה מעיין הנעורים.

---


במו ידינו אנו מעכירים את מעיין הנעורים, מזהמים אותו, סותמים את היכולת להכיל ולשחרר.
דופקים עם פטישי אוויר על כופתיות הסקרנות.
אחר כך האמהות הילדותיות שלנו יציינו שזה מוצדק.

להן עשו אותו דבר.


---


הכל אמא.
וכשמתבוניים באמא של המדינה,
שהיא קיסרית השררה
שמאמינה בכל לב שהיא היא שרה אמנו
ושניתן לה לגרש את הגר
ולהתעלל בישמעאל
שוב.


אפשר להבין שעם ישראל התבלבל. קשות.




---


שבת שלום
ותודות