יום ראשון, 19 במרץ 2017

HEARהורים



                                                                                                                                                               
ההסכמה להיפגע מהזולת משיקה להצדקה לפגוע בזולת ושתיהן מצביעות על אבדן השכל הישר.

כאשר הפגיעה באה לידי ביטוי פיזי, המפלט משם עשוי להיות מלווה בתסמינים לא פשוטים של אבדן גבולות.

כאשר זה נוגע לכפייה פיזית על אברי הרבייה והמין - הצלקת עשויה להיות עמוקה ובת השפעה לכל החיים.

כאשר מדובר על כליאה בחומות חשיבה ודיכוי רגשי מתמשך ומוצדק מגילאים מאוד צעירים, כנגד כל אינסטינקט וכנגד כל שכל ישר מתוך הסכמה לפגוע ולהיפגע הסכמה שארוזה בהצדקה כזו או אחרת,
בפועל מתרחשת בריחה המונית של ההורים
מאינטימיות מתוך שזה מצע גידולם
שכך הוא החינוך כאילוף. וכך הוא ההמון.
ואמונות ההמון.
והאילוף כטירוף.

ואלוהים טרף לעוול והאדם נשגב מבינה.

---

השקר הגדול הוא שכל זה לטובת הילד.
זה לא. זה לא לטובת אף אחד.
בעוד הפגיעה הגופנית הפיזית, דווקא דרך המין, ויחסי המינים, תופסת מקום ונפח חדשותיים והיות ובנושא זה מתחולל מצוד מתוקשר היטב, שקרבנות הם תמיד ספור טוב, רב כותרת -
נמצאת הפגיעה ההדורה, הנאורה,
המחנכת ומאלפת את הילד להיות חיל שמסכים להרוג ולהיהרג, להיות אזרח שמשלם מיסים וקונה דירה ואוכל חרא של אוכל ומתורבת היטב לצרוך תפל מעיקר והנביבות היא העיקר.

זה החינוך כאילוף.

בנימוס ובדרך ארץ מעושה, בתירוצי שוויון עקרים מתוכן - ילדים מופקרים ללא כל גיבוי אימהי מגיל צעיר מדי.

ואלוהים משגיח.


---
וטרם יוצא הקצף על הכותב מפי לוחמות השוויון בין גברים ונשים ייאמר בריש גלי שבניגוד למקובל ולהסכמה הכללית על שוויון התפקידים בין הזכר לנקבה בגידול הצאצאים, בין האם לאב, עולה פליאה יתירה על ההסכמה של האם לוותר על תפקידה המרכזי והמכריע בהנחת גיבוי רגשי לילד.
בעודו מתמודד עם תסכולי הצמיחה
למד את גבולותיו
לתת לו גיבוי מלא.

ההסכמה הזו היא הצלחת החינוך כאילוף
להסרת האחריות האישית.
הרעיון שגבר יכול למלא תפקיד של אם
הוא רעיון מעניין מאוד,
גבר אכן עשוי להיות מאולף לבטא
את הצדדים האימהיים שבו, הצדדים הנשיים שבו.
יש כאלה שזה הצד הדומיננטי באופיים.
גבר גם יכול להיות מחונך להיות רוצח מיומן,
לובש מדים ונשק לו כחוק.
או גדול בתורה, בכלל גברים כיד היוצר,
ניתנים לאילוף.

עם זאת, מה טעם לה לאם להתכחש לעצמה
עד כדי כך שתניח לזה לקרות?
כי זה הצד הזכרי הבסיסי אצלה?
ככה הוא בא לידי ביטוי? כי כי זו זכותה?
ומה עם תפקידה כאם? יש תחליף?
עד איזה גיל?
ובניה יהיו מתחשבים?
ויידעו מהי אינטימיות ולא ינהגו אלימות?
ובנותיה תדענה מהי קרבה
עד כדי לסמוך על אדם אחר?


---


השבוע לקחתי טרמפ סטודנטית לתל חי. מקרית שמונה, מנהג הוא להתעניין במה לומדים הטרמפיסטים.
רוב הסטודנטיות לומדות עבודה סוציאלית, חינוך מיוחד, פסיכולוגיה ותזונה.
הסטודנטים בעיקר מקצועות טכניים.
נכנסה לאוטו, מטופחת ומאופרת כנסיכה מהאגדות, יופיה ניכר ותומתה גם. ערביה.


מה את לומדת? הקשיתי.
הנדסאית בניין.


אלוהים התגלגל מצחוק.
כששאלתי למה, אמר לי,
היית צריך לראות את ההבעה על פניך.


---


חלמתי בלילה שאני משאיר את האוטו מונע ובעודו מתמלא בדלק אני נכנס לרכוש איזה דבר, ואז נכנס מישהו ומנסה לגנוב את האוטו... ולא חשוב כל הספור - בסוף הוא לא מצליח.

כשנכנסתי היום לתדלק. באמת. נזכרתי בחלום.
כשיצאתי לרכוש קפה לקחתי הפתח ונעלתי את האוטו.

הגנב? לא הגיע.


אלוהים חייך.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה