פעם לפני שמונה עשרה גלגולים ומאתיים שנה לערך
היה ניסיון לקיים סדנה שבה יילמדו את עיקרי הטכנולוגיה
והפתרונות השונים בעיקר למטפלים.
היה ניסיון לקיים סדנה שבה יילמדו את עיקרי הטכנולוגיה
והפתרונות השונים בעיקר למטפלים.
מתוך עשרים שאמרו שיבואו - באה אחת.
אחת.
-
בטלתי ונכנסתי לאוטו. מופח נפש
נסעתי שעה ברחבי תל אביב. עם עצמי.
כיביתי הסלולר. המוזיקה.
לבד בעיר הגדולה.
--
אולי טוב לומר ולספר ולהאיר את אחת
מדמויות המופת בהכשרתי האישית.
מדמויות המופת בהכשרתי האישית.
זו, הפנימית.
דון חואן. הנגואל.
וזה בא והתיישב לידי באוטו
כשהוא אוחז בבטנו מרוב צחוק.
כשהוא אוחז בבטנו מרוב צחוק.
לידי. באוטו. ממש. יושב. מת מצחוק.
---
כן כן אמרתי לו אני יודע החשיבות העצמית וכל זה.
וחשתי תמורה ממפח נפש להתבוננות נכוחה.
הוא טפח לי טפיחה בריאה בין השכמות
ואז הוא הראה לי את מרחבי המדבר השמימי
ואת מדברי המרחב השמימיים.
ובהצביעו אל שם היו עולים חוטי אור
ומקשרים קשרי כתרים
ומופלא מהמבט היה המובט.
ואז הוא הראה לי את מרחבי המדבר השמימי
ואת מדברי המרחב השמימיים.
ובהצביעו אל שם היו עולים חוטי אור
ומקשרים קשרי כתרים
ומופלא מהמבט היה המובט.
מה זה רלוונטי צחקתי לנוכח הרעיון
שחשיבותו העצמית של דון חואן היתה כל כך מוגזמת.
הוא לא הפסיק והסביר ברוב חשיבות ופומפוזיות את
משמעות האור והאורות
ואת פניו האירו שתי עיניים מחייכות
ורק כאשר התחננתי שיפסיק לפני שבטני תתפוצץ מצחוק -
הפסיק באחת ואמר לי -
הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.
נתן לי טפיחה בין השכמות ונעלם.
שחשיבותו העצמית של דון חואן היתה כל כך מוגזמת.
הוא לא הפסיק והסביר ברוב חשיבות ופומפוזיות את
משמעות האור והאורות
ואת פניו האירו שתי עיניים מחייכות
ורק כאשר התחננתי שיפסיק לפני שבטני תתפוצץ מצחוק -
הפסיק באחת ואמר לי -
הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.
נתן לי טפיחה בין השכמות ונעלם.
----
חזרתי לעשתונותיי לאחר כשעה או יותר,
זמן בו הייתי נוכח לגמרי בשני אירועים,
נוהג ברחבי תל אביב ללא תכלית
ובמקביל מקבל שעור ממאסטר.
זמן בו הייתי נוכח לגמרי בשני אירועים,
נוהג ברחבי תל אביב ללא תכלית
ובמקביל מקבל שעור ממאסטר.
שילחתי את הידיעה הזו למעמקי המובן מאליו
והאירוע נשתכח מלבי.
---
והאירוע נשתכח מלבי.
---
הזמן בוחר אותך. לא אתה אותו.
---
---
תודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה